בנימין היה ממקימי נחל עוז. הוא בנה משפחה לתפארת עם 4 ילדים, 14 נכדים ו- 3 נינים. תחביבו העיקרי היה צילום, הוא הציג מספר תערוכות שזכו להערכה ולביקורות טובות מאד. בנימין היה במשך שנים חבר בקרן גרשוני. הוא ראה במפעל זה תרומה חשובה לקידומם של תושבי האזור בתחומים שונים.

צופל'ה עלה לארץ בשנת 1957 יחד עם שנה אשתו. הם הגיעו לברור חיל במסגרת הגרעין השישי של תנועת דרור הבונים בריו דה ז'נירו ברזיל, שם התחנך וחינך לעלייה, לאהבת הארץ והקיבוץ, שהיה מבוניו. צופל'ה היה פעיל בועדות שונות בקיבוץ, והיה ממקימי מפעל "דקו", בו הצטיין בכישוריו הטכניים ובלט בידע הרב שצבר לאורך השנים. הוא ניחן בהומור משובח ודק הבחנה. אהב אדם, היה רגיש לזולתו ואיש

יעל ויהודה נולדו בשתי יבשות שונות. הגורל היהודי שהפגיש אותם והרוח הציונית שפיעמה בהם סחפו אותם לישראל, לקבוץ מפלסים, להגשמת חזון נביאי ישראל והצדק החברתי. יהודה היה איש ציבור שמילא בהצלחה תפקידי ניהול בקיבוץ ובארץ: כמזכיר הקיבוץ 5 פעמים, בניהול ענפי חקלאות ותעשיה, במשרד הבטחון, בניהול המכללה, בתנועה הקיבוצית ועוד. יעל היתה חברת קבוץ מסורה, שעבדה בחקלאות, חינוך בקבוץ ובבית הספר, במועדון לחבר, ובמפעל מס"מ.

זיוה עלתה מברזיל בגיל 22 כבוגרת תנועת הנוער "דרור" ונקלטה ישר בברור חייל. היא הייתה גננת מקצועית עוד בברזיל ומתחילת דרכה בקיבוץ עסקה בחינוך. זיוה התחילה כמטפלת ובמשך השנים התפתחה הפכה למורה ולבסוף מנהלת בית הספר היסודי של "שער הנגב".  בכך לא הסתיימה הקריירה החינוכית שלה באזור. בהיותה בת למעלה מחמישים, החלה קריירה נוספת והפעם בחינוך מבוגרים. היא עבדה בתפקיד ניהולי במסגרת המכינות במכללה ובתפקיד

על קברה של איקה בקיבוץ ארז נכתבו שתי שורות משירה של רחל: "האם אחפוץ גם ליטול ולתת, רק לתת כלום לא די." כביטוי לדרך חייה של איקה. איקה הצטרפה מיד לאחר תום לימודיה באוניברסיטה העברית לקיבוץ ארז, בתחילה כמורה שכירה ולאחר מכן כחברה. רוב ימיה עבדה כמורה לביולוגיה ומחנכת בית הספר התיכון בשער הנגב. במסגרת עבודתה העמידה דורות של תלמידים שידעו להוקיר את פועלה וזוכרים

סולי נולדה להורים יעקב ודינה לבית קיבטיניץ במוזסוויל, המושבה היהודית הראשונה בארגנטינה. לסולי היה אח אחד. בגיל 5 עברה המשפחה לעיר רוסריו שם שהתה עד עת עלייתה לישראל בשנת 1953 עם קבוצת חלוצים מאיחוד הבונים דרור. עוד טרם עלייתם ארצה נישאו בני הזוג חיים (ג'ימי) ושלומית קרת וחיו בזוגיות יפה 67 שנים. הקבוצה אליה השתייכו התיישבה לראשונה ב'גבעות זייד' שהיה ישוב קיים. קשיי פרנסה ביישוב