קרן גרשוני https://gershoni.org.il קרן מילגות שער הנגב ע"ש צבי גרשוני ז"ל Sun, 09 Aug 2026 11:21:01 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.7 https://gershoni.org.il/wp-content/uploads/2020/04/favicon-gershoni.png קרן גרשוני https://gershoni.org.il 32 32 אמיר וסוניה פלוט ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a4%d7%9c%d7%95%d7%98/ Sat, 11 Jul 2026 20:49:48 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1937
סוניה ואמיר יחד

לזכרם

סוניה ואמיר פלוט

סוניה פלוט 12.6.1933 - 27.5.2025
אמיר פלוט 7.7.1926 - 1.4.2025

סוניה ואמיר נפגשו בתנועת דרור בסאו פאולו וחיו יחד 76 שנים של זוגיות מופלאה.
הם הגשימו את הציונות בקיבוץ ברור חיל וחשו חיבור עמוק למקום ולאנשים.
סוניה היתה מטפלת מיתולוגית בגיל הרך ובהמשך עברה לתחום המחשבים.
אמיר מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ ובתנועה והתמסר לשחמט ולברידג׳.
השניים בנו משפחה מלוכדת הכוללת ארבעה דורות שהקיפה אותם בחום ובאהבה.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1
  • תמונה נבחרת 2
  • תמונה נבחרת 3
  • תמונה נבחרת 4
  • תמונה נבחרת 5
תמונה מהגלריה 1
תמונה מהגלריה 2
תמונה מהגלריה 3
תמונה מהגלריה 4
תמונה מהגלריה 5
תמונה מהגלריה 6
תמונה מהגלריה 7
תמונה מהגלריה 8
תמונה מהגלריה 9
תמונה מהגלריה 10
תמונה מהגלריה 11
תמונה מהגלריה 12
תמונה מהגלריה 13
תמונה מהגלריה 14
תמונה מהגלריה 15
תמונה מהגלריה 16
תמונה מהגלריה 17
תמונה מהגלריה 18
תמונה מהגלריה 19
תמונה מהגלריה 20
תמונה מהגלריה 21
תמונה מהגלריה 22
תמונה מהגלריה 23
תמונה מהגלריה 24
תמונה מהגלריה 25

טקסטים

טקסט עמוד ראשון
טקסט עמוד שני
אמיר פלוט — חבר בקיבוץ ברור חיל. בוגר תנועת “דרור” בברזיל.
עלה לארץ בשנת 1952 ומאז מילא שורה של תפקידים במסגרת הקיבוץ והתנועה הקיבוצית.
יצא מטעם התנועה והמדינה לשליחויות רבות ברחבי העולם.

תמיד בתנועה — ספר אוטוביוגרפי המשקף את החוויה הקולקטיבית של דור השומר הצעיר, בין ההורים במזרח אירופה לבין הבנים “הצברים”.

דברי פרידה

דברי פרידה לסוניה

אורלי בתה

לפתיחת המסמך המלא

 דברי פרידה לאמיר

עודד בנו

לפתיחת המסמך המלא
תמונה מוגדלת
]]> בנימין שמרון ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f/ Tue, 11 Jul 2023 07:50:23 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1305
בנימין שמרון ז״ל

לזכרו

בנימין שמרון ז״ל

בנימין היה ממקימי נחל עוז. הוא בנה משפחה לתפארת עם ארבעה ילדים, 14 נכדים ושלושה נינים.
תחביבו העיקרי היה צילום, והוא הציג מספר תערוכות שזכו להערכה ולביקורות טובות מאוד.
במשך שנים היה בנימין חבר בקרן גרשוני, וראה במפעל זה תרומה חשובה לקידומם של תושבי האזור בתחומים שונים.

רצועת זיכרון

  • בנימין שמרון ז״ל
בנימין שמרון ז״ל

טקסטים

בנימין היה ממקימי נחל עוז.

הוא בנה משפחה לתפארת עם ארבעה ילדים, 14 נכדים ושלושה נינים.

תחביבו העיקרי היה צילום, והוא הציג מספר תערוכות שזכו להערכה ולביקורות טובות מאוד.

במשך שנים היה בנימין חבר בקרן גרשוני, וראה במפעל זה תרומה חשובה לקידומם של תושבי האזור בתחומים שונים.

דברי פרידה

בנימין היה במשך שנים חבר בקרן גרשוני.

הוא ראה במפעל זה תרומה חשובה לקידומם של תושבי האזור בתחומים שונים.
תמונה מוגדלת
]]> זיוה גרימן ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%96%d7%99%d7%95%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%9f/ Tue, 11 Jul 2023 07:49:31 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1299
זיוה גרימן ז״ל

לזכרה

זיוה גרימן ז״ל

זיוה גרימן נולדה התבגרה וחייתה בקיבוץ ניר עם.
היתה אשת חינוך - עבדה כמטפלת בגני הילדים, כמורה בבית הספר היסודי שער הנגב.
כבת למייסדי הקיבוץ היתה שותפה בעיצוב חיי התרבות בקיבוץ ופעילה בוועדות ובניהול החינוך בקיבוץ.
לזיוה היתה אהבה גדולה לילדים. היא השקיעה בחינוכם, בטיפוח אישיותם ובהקניית ערכים של שיתוף פעולה וחברות.
זיוה נישאה ליושי והביאה לעולם חמישה ילדים, חלקם ממשיכים דרכה במשימת החינוך.

רצועת זיכרון

  • זיוה גרימן - תמונה נבחרת 1
  • זיוה גרימן - תמונה נבחרת 2
זיוה גרימן - תמונה 1
זיוה גרימן - תמונה 2

טקסטים

זיוה גרימן - עמוד טקסט 1
זיוה גרימן - עמוד טקסט 2
זיוה גרימן - עמוד טקסט 3
זיוה גרימן - עמוד טקסט 4
זיוה גרימן - עמוד טקסט 5
זיוה גרימן - עמוד טקסט 6
זיוה גרימן - עמוד טקסט 7
זיוה גרימן - עמוד טקסט 8
זיוה גרימן - עמוד טקסט 9
זיוה גרימן - עמוד טקסט 10
זיוה גרימן נולדה התבגרה וחייתה בקיבוץ ניר עם.

היתה אשת חינוך - עבדה כמטפלת בגני הילדים, כמורה בבית הספר היסודי שער הנגב.

כבת למייסדי הקיבוץ היתה שותפה בעיצוב חיי התרבות בקיבוץ ופעילה בוועדות ובניהול החינוך בקיבוץ.

לזיוה היתה אהבה גדולה לילדים. היא השקיעה בחינוכם, בטיפוח אישיותם ובהקניית ערכים של שיתוף פעולה וחברות.

זיוה נישאה ליושי והביאה לעולם חמישה ילדים, חלקם ממשיכים דרכה במשימת החינוך.

דברי פרידה

בעמוד המקורי לא צורפו דברי פרידה נפרדים.
תמונה מוגדלת
]]> יהודה שטימברג (צופל'ה) ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%9c%d7%94/ Tue, 11 Jul 2023 07:48:06 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1294
יהודה שטימברג (צופל׳ה) ז״ל

לזכרו

יהודה שטימברג (צופל׳ה) ז״ל

צופל׳ה עלה לארץ בשנת 1957 יחד עם שנה אשתו. הם הגיעו לברור חיל במסגרת הגרעין השישי של תנועת דרור הבונים בריו דה ז׳נירו, ברזיל, שם התחנך וחינך לעלייה, לאהבת הארץ והקיבוץ, שהיה מבוניו.
צופל׳ה היה פעיל בוועדות שונות בקיבוץ, והיה ממקימי מפעל "דקו", בו הצטיין בכישוריו הטכניים ובלט בידע הרב שצבר לאורך השנים.
הוא ניחן בהומור משובח ודק הבחנה, אהב אדם, היה רגיש לזולתו ואיש משפחה מחויב מאין כמותו.

רצועת זיכרון

  • יהודה שטימברג (צופל׳ה) ז״ל
יהודה שטימברג (צופל׳ה) ז״ל

טקסטים

צופל׳ה עלה לארץ בשנת 1957 יחד עם שנה אשתו.

הם הגיעו לברור חיל במסגרת הגרעין השישי של תנועת דרור הבונים בריו דה ז׳נירו, ברזיל, שם התחנך וחינך לעלייה, לאהבת הארץ והקיבוץ, שהיה מבוניו.

צופל׳ה היה פעיל בוועדות שונות בקיבוץ, והיה ממקימי מפעל "דקו", בו הצטיין בכישוריו הטכניים ובלט בידע הרב שצבר לאורך השנים.

הוא ניחן בהומור משובח ודק הבחנה. אהב אדם, היה רגיש לזולתו ואיש משפחה מחויב מאין כמותו.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה נוספים בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> יעל ויהודה שוסטר ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%99%d7%a2%d7%9c-%d7%95%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%a8/ Tue, 11 Jul 2023 07:47:27 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1289
יעל ויהודה שוסטר

לזכרם

יעל ויהודה שוסטר

יעל ויהודה נולדו בשתי יבשות שונות. הגורל היהודי שהפגיש אותם והרוח הציונית שפיעמה בהם סחפו אותם לישראל, לקיבוץ מפלסים, להגשמת חזון נביאי ישראל והצדק החברתי.
יהודה היה איש ציבור שמילא בהצלחה תפקידי ניהול בקיבוץ ובארץ: כמזכיר הקיבוץ 5 פעמים, בניהול ענפי חקלאות ותעשיה, במשרד הבטחון, בניהול המכללה, בתנועה הקיבוצית ועוד.
יעל היתה חברת קבוץ מסורה, שעבדה בחקלאות, חינוך בקבוץ ובבית הספר, במועדון לחבר, ובמפעל מס"מ.

רצועת זיכרון

  • יעל ויהודה שוסטר
יעל ויהודה שוסטר

טקסטים

יעל ויהודה נולדו בשתי יבשות שונות. הגורל היהודי שהפגיש אותם והרוח הציונית שפיעמה בהם סחפו אותם לישראל, לקבוץ מפלסים, להגשמת חזון נביאי ישראל והצדק החברתי.

יהודה היה איש ציבור שמילא בהצלחה תפקידי ניהול בקיבוץ ובארץ: כמזכיר הקיבוץ 5 פעמים, בניהול ענפי חקלאות ותעשיה, במשרד הבטחון, בניהול המכללה, בתנועה הקיבוצית ועוד.

יעל היתה חברת קבוץ מסורה, שעבדה בחקלאות, חינוך בקבוץ ובבית הספר, במועדון לחבר, ובמפעל מס"מ.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמכים נוספים בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> מירוש ודוד קולטין ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9-%d7%95%d7%93%d7%95%d7%93-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%99%d7%9f/ Tue, 11 Jul 2023 07:45:04 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1283
מירוש ודוד קולטין

לזכרם

מירוש ודוד קולטין

מרים (מירוש) קולטין 1935 - 2014
דוד קולטין 1934 - 2014

דוד הצטרף לקיבוץ גבים בשנת 1951 במסגרת גרעין "מגשימים", ושילב לאורך חייו עשייה כלכלית וניהולית עם אהבה גדולה למוזיקה.
מרים (מירוש) הצטרפה לקיבוץ גבים בשנת 1952 במסגרת גרעין ב׳ של "מגשימים", שם פגשה את דוד והשניים נישאו.
מירוש הקדישה שנים רבות לחינוך ולתרבות בקיבוץ, ודוד מילא תפקידים כלכליים בקיבוץ, באזור ובתנועה הקיבוצית.
בביתם תמיד נשמעה מוזיקה קלאסית, והשניים היו חובבי תרבות, קונצרטים, הצגות ותערוכות.
מירוש ודוד גידלו שלושה ילדים — יונתן, אופיר ומיכל — וזכו לתשעה נכדים.

רצועת זיכרון

  • מירוש ודוד קולטין
מירוש ודוד קולטין

טקסטים

דוד קולטין (1934-2014) נולד בשכונת בורוכוב בגבעתיים בשנת 1934. בילדותו גילה כישרון מוסיקלי וניגן על כינור. בהיותו בן 11 נפטר אביו. אימו נאלצה לקחת אותו ואת אחיו הצעיר לגור בארה"ב אצל קרובי משפחתה. למרות שהתגוררו רק שנים ספורות בארה"ב דבק בדוד "החיידק האמריקאי". הוא דיבר אנגלית שוטפת במבטא אמריקאי מושלם וחיבב מאד את התרבות האמריקאית. בשנת 1951 הצטרף לקיבוץ גבים במסגרת גרעין "מגשימים". בראיון שנתן לעלון הקיבוץ אמר שאת חייו הוא מחלק לשניים. החלק הפיננסי והחלק המוזיקלי.

דוד שימש בעיקר בתפקידים כלכליים, בקיבוץ כמרכז משק, גזבר ויו"ר הנהלה כלכלית. באזור כגזבר המפעלים האזוריים בשער הנגב, בתנועה בוועדת תעשיה של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" וכסמנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית. במשך כל הזמן לא נטש את אהבתו הגדולה למוזיקה, יצא לקורס מנצחי מקהלות, הקים מקהלה בגבים, היה מדליק הנרות הקבוע בחנוכה ואב הסדר בפסח במשך שנים רבות, היווה חלק מרכזי ב"תזמורת בצורת" המפורסמת ובחבורות זמר בקיבוץ.

במסגרת תפקידו בוועדת התעשייה של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" טיפל בהבאת מפעל "זמיר", ליצור חליליות, לגבים ואף היה מנהלו במשך מספר שנים. בתפקיד זה שילב דוד את אהבתו הגדולה למוזיקה עם יכולותיו הניהוליות פיננסיות. בכל תפקידיו יצר קשרים אישיים וחברתיים עם קולגות לעבודה, לקוחות ואף עם מתחרים.

מרים (מירוש) לוינסון (1935-2014) נולדה בקרית חיים בשנת 1935. בהיותה בת 13 נהרג אחיה הגדול בקרבות שיחרור הנגב במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 1952 הצטרפה מירוש לקיבוץ גבים במסגרת גרעין ב' של "מגשימים" שם פגשה את דוד והשניים נישאו.

מירוש עבדה במשך שנים רבות כמורה ומחנכת לקבוצות של "חברות נוער" בקיבוץ, לימדה בכיתות א' בקיבוץ ובבית הספר וכן לימדה את השפה העברית באולפן בקיבוץ. היא היתה מורה אהובה על תלמידיה. משך כל השנים פעלה מירוש בתחומי תרבות רבים בקיבוץ. יזמה והפיקה חגים וערבים ייחודיים בנושאים שונים, ביימה והפיקה מופעי בר-מצווה, ייסדה את "ערב השערים" לבני המצוה (בו בני המצוה ומשפחותיהם שיתפו את כלל הקיבוץ בסיפורם המשפחתי), היתה אחראית ליצירת הגדת הפסח הייחודית של קיבוץ גבים ועוד. כמו כן הקימה וניהלה את "בית מאירה" שמשמש עד היום כספריה, חדר עיון ומשחק יצירתי לילדי הקיבוץ.

כבת למשפחה שכולה, נושא ההנצחה היה קרוב מאד לליבה והיא עסקה בו רבות בביתה ובקיבוץ. עוד בטרם הוכרז יום הזיכרון כיום אבל לאומי דאגה מירוש לקיים טקסי אזכרה ביום זה. גם יום השואה לווה תמיד בסידור הפרחים המסורתי של ששה פרחי קאלה לבנים בכניסה לחדר האוכל.

מירוש ודוד גידלו 3 ילדים: יונתן, אופיר ומיכל, וזכו ל-9 נכדים. בביתם תמיד נשמעה מוזיקה קלאסית ממערכת הסטריאו ומאוסף התקליטים המרשים שהיה ברשותם. היו חובבי תרבות ואהבו מאד קונצרטים, הצגות ותערוכות שונות.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמכים נוספים בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> זיוה שיינפלד ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%96%d7%99%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%9c%d7%93/ Wed, 24 Mar 2021 08:56:46 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1163
זיוה שיינפלד

לזכרה

זיוה שיינפלד

זיוה שיינפלד 1936 - 2018

זיוה עלתה מברזיל בגיל 22 כבוגרת תנועת הנוער "דרור" ונקלטה ישר בברור חייל. היא הייתה גננת מקצועית עוד בברזיל ומתחילת דרכה בקיבוץ עסקה בחינוך.
זיוה התחילה כמטפלת ובמשך השנים התפתחה הפכה למורה ולבסוף מנהלת בית הספר היסודי של "שער הנגב".
בהיותה בת למעלה מחמישים, החלה קריירה נוספת בחינוך מבוגרים במסגרת המכינות במכללה.
החינוך עבורה היה אמונה ודרך חיים.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 2 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 3 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 4 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 5 של זיוה שיינפלד
זיוה שיינפלד — תמונה 1
זיוה שיינפלד — תמונה 2
זיוה שיינפלד — תמונה 3
זיוה שיינפלד — תמונה 4
זיוה שיינפלד — תמונה 5
זיוה שיינפלד — תמונה 6
זיוה שיינפלד — תמונה 7
זיוה שיינפלד — תמונה 8

טקסטים

זיוה עלתה מברזיל בגיל 22 כבוגרת תנועת הנוער "דרור" ונקלטה ישר בברור חייל. היא הייתה גננת מקצועית עוד בברזיל ומתחילת דרכה בקיבוץ עסקה בחינוך. זיוה התחילה כמטפלת ובמשך השנים התפתחה הפכה למורה ולבסוף מנהלת בית הספר היסודי של "שער הנגב". בכך לא הסתיימה הקריירה החינוכית שלה באזור. בהיותה בת למעלה מחמישים, החלה קריירה נוספת והפעם בחינוך מבוגרים. היא עבדה בתפקיד ניהולי במסגרת המכינות במכללה ובתפקיד זה קידמה בני נוער שלא השיגו תעודת בגרות בתיכון.

זיוה הייתה אשת מקצוע בחינוך, אך מעבר למקצועיות הייתה דמות חינוכית באישיותה. החינוך עבורה, היה אמונה ודרך חיים. על כן, החליטה המשפחה להנציח את זכרה "במלגת מורשת", במסגרת קרן גרשוני שתורמת רבות לחינוך באזור, כפי שעשתה זיוה כל חייה.

על עצמי: (דברים שזיוה כתבה על עצמה)

הכול התחיל בארץ פולין, שם חיו בעבר משפחות הסבים שלי. הורי שכבר היו חברים היגרו לברזיל, לעיר ריו דה ז'ניירו. ראשון היה אבי ואחריו אמי. הם התחתנו, הולידו אותי ואת אחי דויד.כך התחיל מסלול חיי: למדתי בבית ספר יהודי ברזילאי מכיתה א'. לימודים כלליים בפורטוגזית ובנוסף עברית, יידיש, מסורת, ההיסטוריה של העם היהודי ועל מדינת ישראל. בגיל צעיר התחלתי בנגינה על פסנתר, התקדמתי והתפתחתי בעולם המוסיקה.

הצטרפתי לתנועת הנוער "דרור". היינו באים לתנועה בשבתות ובימי ראשון, בהם למדנו על ארץ ישראל, שרנו שירים בעברית, רקדנו ריקודי עם, יצאנו לטיולים משותפים ועוד. בגיל 18 נבחרתי יחד עם עוד מספר חברים מהתנועה לנסוע לשנת לימודים בישראל, ב"מכון למדריכי חוץ לארץ" בירושלים. בתנועה הכרתי את אברהם שיינפלד, אשר שימש כמזכיר התנועה בכל ברזיל. באוגוסט 1957 התחתנו. לאחר החתונה החלטנו "לעשות עלייה" ולהקים בה את משפחתנו. רצינו שילדנו יוולדו כאן במדינת היהודים וחשבנו שקבוץ ברור חייל, אליו הגיעו חברי תנועת הנוער שלנו, יהיה המקום המתאים. בינואר 1958 הגענו לנמל חיפה באנייה, שם חיכו לנו נציגי הקבוץ והסיעו אותנו במשאית מהנמל לקיבוץ. בקיבוץ נולדו ילדינו עמיר, תניה ויואב, שהפכו אותנו להורים מאושרים וגאים בגדילתם, התפתחותם ובכישוריהם.

כבר בגיל 15, עדיין בברזיל, התחלתי לעבוד בחינוך ילדים ואך טבעי היה שגם בקיבוץ אעסוק בכך. לאחר כמה שנים של עבודה, כמטפלת בגיל ביה"ס, ליוויתי קבוצה מכיתה א' עד שהגיעו למצוות. בשנים 1964-1965 למדתי הוראה, בגילאי גן וכיתות צעירות. לימדתי וחינכתי בבית הספר האזורי שער הנגב ובשנים 1980-1988 ניהלתי את ביה"ס היסודי. לאחר מכן, עבדתי במכינות הקדם אקדמיות לחיילים משוחררים ב"מכללת ספיר".

אותי מסקרנים מאז ומתמיד אנשים (קטנים וגדולים), הצבעים והקולות, כמו גם המילים הן הנאמרות, ואלה הכתובות. בעבודתי עם ילדים שאפתי תמיד ליצור להם סביבה נאה, מגרה ועשירה בכל אלה. אך כיוון שלא ניחנתי בכישורים הנדרשים, עשיתי לי הרגל לאגור ציורים, תמונות, צילומים וכן סיפורים ושירים שיהיו לי לעזר, לעת הצורך ושיבטאו וישלימו את אשר בראשי ובלבי.

השנים שלאחר היציאה לפנסיה מוקדשות לעצמי, פעילות במועדון "יחדיו" והתנדבות בארכיון הקבוץ. במועדון "יחדיו" הצטרפתי לחוג לציור, נהנית מהחברותא, מתהליך היצירה ובעיקר מהעיסוק בצבע, כל צבע בציורי שונה בגווניו מצבעים קודמים ואף פעם איני משתמשת בגווניו מצבעים קודמים ואף איני משתמשת בגווני הצבעים המקוריים.

אני אישה שנהנית מהדברים הפשוטים והקטנים שהחיים מזמנים: פרח, חיוך, מילה טובה, קבלה ואנשים בכלל. מחוברת עדיין לקצב ולמילות המוזיקה הברזילאית. חיה בישראל ומנסה לחוות ולהיות מעורבת במה שקורה כאן בכל תחומי חיינו: הפוליטיקה והאנשים שעושים אותה, סרטים ומוזיקה. מסתקרנת מהאנשים שעושים ויוצרים. ובעיקר אוהבת ונמצאים בליבי ובמחשבותיי – עמיר, תניה, יואב ובני זוגם – איילת, אבשה ויעל, שהפכו לחלק ממני וכמובן, הנכדים היקרים – אלה, עמית, עידן, שירה, מיקה, נוגה ושחר הקטן. די בשמותיהם בשביל לגרום לי אושר גדול.

דברי פרידה

קטעים מתוך הספד לזיוה שנאמרו ע"י זוהר אביטן

15 שנים

מאוגוסט 1990-ועד אוגוסט 2005

עבדנו יחד.

היא המבוגרת ואני הצעיר,

היא הסגנית ואני המנהל.

מהמפגש הראשון למדתי ממנה:

התואר, כל תואר, לא יחליף תכונות של אמת

העושות אדם "אמנטש".

בתקופת עבודתנו המשותפת

חלו שינויים רבים:

מעבר ממכללה אזורית למכללה אקדמית,

תכניות חדשות

תלמידים חדשים ובהם:

עולים מחבר העמים ומאתיופיה,

בני המגזר הבדווי.

עם כולם מצאה זיווה שפה משותפת,

אותה הנחילה לי, בלי שידעה.

להתייחס לאדם,

לא לצבעו, לא לשפתו, לא ללבושו –

לתכונותיו.

יותר מזה, לאישיות שתתפתח ממנו בעתיד.

גם לעת סיום עבודתה.

היא עשתה זאת בחכמה.

היא החליטה, דאגה שתימצא מחליפה.

דאגה להעביר הלאה

את ניסיונה מימים ואת ניסיונה החדש –

מבעד למסננות חכמתה.
תמונה מוגדלת
]]> צבי גליני ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%a6%d7%91%d7%99-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%99/ Tue, 09 Mar 2021 15:48:17 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1135
צבי גליני

לזכרו

צבי גליני

צבי גליני 1918 - 2016

מוותיקי ניר-עם, מדריך, מחנך, מורה ומנהל בית ספר. פעיל בשדה התרבות והחברה וארכיונאי בנשמה.
צבי היה חלק מניר-עם והיא חלק ממנו — בן לדור של חולמים ולוחמים, איש משפחה שחייו נקשרו עמוקות בקיבוץ, בחינוך, בתרבות ובזיכרון.
בערוב ימיו הוציא, בסיוע מלגה של קרן גרשוני, את הספר "בין שני בתים", המחבר בין בית ילדותו לבין הבית שהקים בניר-עם.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של צבי גליני
  • תמונה נבחרת 2 של צבי גליני
  • תמונה נבחרת 3 של צבי גליני
  • תמונה נבחרת 4 של צבי גליני
  • תמונה נבחרת 5 של צבי גליני
צבי גליני — תמונה 1
צבי גליני — תמונה 2
צבי גליני — תמונה 3
צבי גליני — תמונה 4
צבי גליני — תמונה 5

טקסטים

מוותיקי ניר-עם, מדריך, מחנך, מורה ומנהל בית ספר. פעיל בשדה התרבות והחברה וארכיונאי בנשמה.

צבי – אבא שלנו, של אבנר, שמעון ויעל היה חלק מניר-עם והיא חלק ממנו. שייך היה לדור של חולמים ולוחמים…

אבא הרבה לדבר על מחוזות ילדותו בעצב ובהומור ועל געגועיו לבני משפחתו שנספו בשואה. עם אמא עמליה שהייתה שותפה פעילה ומחנכת בנפשה, הקימו בניר עם בית שורשי ושמח. כשהוא כבר שבע ימים וכשהקאסמים נופלים ורעש מסביב, לא הסכים לצאת קצת מניר-עם להתאוורר. "בית לא עוזבים". הרגיש שקברניטי המדינה אטומים למצב הבטחוני בעוטף.

אבא שמח על המשפחה – השבט הגליני שגדל וצמח. מנגד הבדידות והגעגועים לאמא ליוו אותו כל השנים. היה לו קשר נפלא וחם עם 11 הנכדים האהובים והנינים שכל אחד מהם שימח אותו כל כך.

בערוב ימיו ובעידודו של יוסי חתנו, שאהב והיה להם קשר מיוחד, הוציא ספר בסיוע מלגה של קרן גרשוני – בין שני בתים". הבית הראשון היה שם בעיירה בריטשבה והבית השני שהקים בניר עם, שאהב והרגיש שייך. בסוף הספר הוא כתב: "המשפחה שהקמתי עם עמליה ז"ל צמחה והתרחבה לנגד עיני. ילדי ובני זוגם, הנכדים והנינים, משמחים ומחממים את ליבי, מהם אני שואף תמיכה, עידוד ואנרגיות חיוביות. לא נותקה עוד השלשלת, עוד נמשכת השלשלת…"

השנה החלטנו להיות שותפים ולהנציח את אבא שלנו ע"י תרומה לקרן – אבא היה גאה ושמח על כך.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> רעיה ויסברג ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%92/ Tue, 09 Mar 2021 15:39:56 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1131
רעיה ויסברג

לזכרה

רעיה ויסברג

רעיה ויסברג 1918 - 2002

רעיה נולדה ב־25 באפריל 1918 בעיר בלצי שבבסרביה, ובנעוריה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר.
בשנת 1938 עלתה לארץ והגיעה לקיבוץ "עמל" בקריית חיים, ובהמשך עברה עם הקיבוץ לרוחמה.
לאורך השנים הייתה פעילה בתחומי תרבות, בריאות וחינוך, למדה אנגלית באוניברסיטת באר שבע ולימדה בבית הספר וב"מכללת הנגב".
רעיה שלטה בשפות רבות, אהבה מוזיקה ותיאטרון והייתה שותפה פעילה בחיי התרבות לצד משה ויסברג.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של רעיה ויסברג
  • תמונה נבחרת 2 של רעיה ויסברג
רעיה ויסברג — תמונה 1
רעיה ויסברג — תמונה 2

טקסטים

רעיה נולדה ב- 25 באפריל 1918, לאליעזר וטובה מרנפלד בעיר בלצי בבסרביה. אביה עסק במסחר בתבואות והבית שהיו בו גם עוזרת וגם טבחית היה במצב כלכלי טוב מאד. למשפחת מרנפלד נולדו עוד שלוש בנות וכולן עלו לישראל. ההורים בביתן הקפידו לשמור על צביון יהודי, אך יחד עם זה השתלבו בחוגי האינטליגנציה המקומית והאם שהיתה פטורה ממטלות הבית, התפנתה לעסוק בכך. בת 12 הצטרפה רעיה לתנועת השומר הצעיר, אז עוד לא משכה אותה האידיאולוגיה, קסמו לה הטיולים, הפעולות ושמחת החיים שאפיינה את המפגשים. לאט, לאט היא נשבתה, רכשה מושגים בתחום הפילוסופיה והדיונים הערים חידדו אצלה את קו המחשבה.

היא סיימה תיכון, תוך השתתפות ערה בפעילות התנועתית, השתתפות שסחפה גם את הוריה שלפני כן לא נטו כלל אל התנועה הציונית. כבר בגיל 17, נשלחה לקן יאסי לשמש כראש קן וכמדריכת השכבה הבוגרת. מתקופת ההכשרה היא זכרה את התנאים הקשים, את העבודה במפעלי החרושת, אך גם את אווירת היחד הטובה. ב- 23 במרץ 1938, קיבלה הודעה להתכונן לעליה תוך 5 ימים. נפרדה בבכי מהוריה ועלתה על אנייה, הישר לקיבוץ "עמל" בקרית-חיים, בקריה עבדה במפעל "אתא" ושוב כמובן השתלבה בפעילות פוליטית-מפלגתית ואהבה את הדינמיקה של החיים וההפגנות הגדולות באחד במאי.

כשעבר הקיבוץ לרוחמה, נשלחה רעיה ללמוד את מלאכת ייצור המברשות בבית-חרושת "המברשת", שנרכש באותן שנים, היא היתה עובדת זריזה וחרוצה, אך העבודה המונוטונית והמשעממת לא התאימה לאופייה הסוער, והיא מצאה סיפוק בפעילות תרבותית, בלימודי ערב וקורסים קצרים. אחרי שעברה קורס קדרים ב"גבעת- חביבה", השתלבה בפעילות מפלגתית במפלגת מפ"ם, סניף ירושלים. רעיה זכרה תקופה זאת כהזדמנות להרחבת אופקים וחידוש קשרים עם העולם שמחוץ לקיבוץ.

שלוש פעמים ברציפות נבחרה למלא תפקיד, רכזת ועדת הבריאות, אותו מילאה בתבונה ורגישות כאשר נשאלה: "הכיצד?" ענתה: "מאוד חשוב לי להיענות לצרכים המיוחדים של החברים". בהחלטה רגעית ובלתי רצינית, כהגדרתה, החליטה רעיה לצאת ללמוד אנגלית באוניברסיטת באר-שבע. להפתעתה הלימודים לא היה קשים לה במיוחד וההצלחה דרבנה אותה להמשיך ולסיים בהצלחה את כל המבחנים והעבודות.

היא החלה ללמד אנגלית בבית הספר, אחר-כך ב'מכללת הנגב' בה מילאה תפקיד רכזת חטיבת השפות. בתפקיד זה ארגנה, הדריכה ועקבה אחרי כל הקורסים לשפות זרות. היה לה לרעיה כישרון מיוחד לשפות והיא שלטה ברומנית, עברית, צרפתית, אנגלית, רוסית ויידיש.

אל משה ויסברג אותו כינתה בחיבה בוב, נקשרה רעיה קרית-חיים. ברוחמה נולדו להם שלושה בנים, אלי, ארי וישקה. רעיה הייתה אישה שידעה להעריך יופי ותבונה, הקפידה מאוד על הופעתה והשתדלה לשמור עליה בכל כוחה. תמיד השתתפה עם משה, באופן פעיל בכל פעילות תרבותית, ואהבה מוזיקה ותיאטרון.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> משה ויסברג ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%92/ Tue, 09 Mar 2021 15:36:32 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1125
משה ויסברג

לזכרו

משה ויסברג

משה ויסברג 1916 - 2008

משה נולד בחוטין שברומניה, בנם הבכור של שלמה ופרומה, והצטרף בנעוריו לתנועת השומר הצעיר.
הוא עלה לארץ באונייה "הילדה", ולאחר השחרור ממחנה עתלית הגיע לקיבוץ "העמל", לימים רוחמה.
במהלך חייו היה מנהל חשבונות, מורה ומחנך במשך שנים רבות, פעיל בוועדות הקיבוץ, חבר מזכירות, מזכיר ומנהל המוסד החינוכי.
משה היה איש הגות ולימוד, העמיק במסורת היהודית ובנפש האדם, וכתב את ספרו הביוגרפי "צעדים בחול" בסיוע קרן גרשוני.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של משה ויסברג
  • תמונה נבחרת 2 של משה ויסברג
משה ויסברג — תמונה 1
משה ויסברג — תמונה 2

טקסטים

נולד בחוטין רומניה בנם הבכור של שלמה ופרומה. אביו היה סוחר סיטונאי משקאות חריפים, אימו אישה עדינה ויפת- נפש טיפלה במסירות בשלושת ילדיה משה'לה, אמנון, וזיסי הבת. האב, כדברי משה הנגלים מכתביו, היה איש קשוח שהמושג : "חוסך שבטו – שונא בנו", כמו נכתב עבורו, הפליא לא פעם בשבטו ומשה'לה היה מוצא ניחומים בחיק אימו הרחמנית. הוריו הצליחו לעלות לפני השמד, ואביו אף שהה מספר שנים ברוחמה.לתנועת "השומר הצעיר" הגיע יחסית מאוחר, והבחור הדעתן הצטרף מייד לצוות המדריכים, היה לראש קן ואף יצא כמדריך נודד אל רחבי רומניה. אל ארץ ישראל הגיע על סיפונה של האוניה "הילדה" שהעלתה עולים בלתי לגאלים.

המסע הקשה נמשך כשלושה חודשים בהם עברו על האוניה; שריפה, הצפה, עליה על שרטון, נטישת הצוות וסערה קשה בסופה נתפסה האונייה בידי הבריטים והעולים נשלחו לכלא עתלית. כאשר הגיע אחרי השחרור, כעולה בודד אל החולות הזהובים של מפרץ חיפה, מקום בו עמדו צריפי המחנה של קיבוץ "העמל" הטביעו צעדיו עקבות ראשונים על החול, והוא חש כמו מתחילים חייו מחדש. לימים יקרא משה לספרו הביוגרפי,שהוצא בסיוע "קרן גרשוני": "צעדים בחול".

בראשית ימיו בקיבוץ "העמל" לימים "רוחמה", ניסה כוחו בעבודה בנמל, אך כוחו לא עמד לו והוא התמוטט תחת משא השקים והעצים ועבר לעבודה בית החרושת "נעמן". כשעלה הקיבוץ על אדמתו בצפון הנגב היה משה מנהל חשבונות. הוא נשלח להשתלמות כמורה ולימד 17 שנים בבתי הספר ברוחמה ואחר כך בשער הנגב. מימים אלה הוא זוכר את הדרישות התובעניות של מורה מחנך ב"מוסד החינוכי" וחניכיו בני קבוצת שיבולים , אותם ליווה בכול שנות התיכון, מצאו בליבו חדרים חמים עד יומו האחרון.

אך השעות הארוכות שהשקיע פגעו במרקם משפחתו הפרטית ועדויות לכך נמצאות בספרו המיוחד והכנה. מחינוך עבר לעבודה בהנהלת החשבונות של מפעל "המברשת", ומשם למחלקה לביקורת של הקיבוץ הארצי והביטוח החקלאי. במקביל לעבודה היה תמיד פעיל בועדות הקיבוץ, חבר במזכירות, זמן מה גם מזכיר, מנהל המוסד החינוכי, חבר בצוות השינוי ועוד.

משה היה איש הגות ולימוד והעמיק בהבנת המסורת היהודית ונפש האדם. משה נשא לאישה את רעיה ונולדו להם שלושה בנים, אלי, ישראל וארי.

הוא אהב את אשתו והעריך אותה מאוד, כאשר חלתה ליווה וסעד אותה וכאשר הלכה לעולמה נשאר בודד בין כותלי ביתו, עד שמצא בנפשו את הכוח לעזוב את מכורתו, את רוחמה שכה אהב ולהחליט על מעבר למגורים לצד בנו וכלתו שקיבלוהו לביתם וטיפלו בו במסירות עד יומו האחרון. אך גם משם , מבית לחם הגלילית, לא ניתק את הקשר עם ביתו והמשיך לשלוח מאמרים לעלון הקיבוץ ובכול מאודו ביקש לשמור על קשר.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> איקה שטרסברג ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a9%d7%98%d7%a8%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%92/ Tue, 09 Mar 2021 15:29:18 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1114
איקה שטרסברג

לזכרה

איקה שטרסברג

איקה שטרסברג 1944 - 2003

איקה הצטרפה לאחר לימודיה באוניברסיטה העברית לקיבוץ ארז, בתחילה כמורה שכירה ולאחר מכן כחברה.
רוב ימיה עבדה כמורה לביולוגיה ומחנכת בבית הספר התיכון בשער הנגב, והעמידה דורות של תלמידים שזכרו והוקירו את פועלה.
לצד עבודתה בחינוך התנדבה בתמיכה בחולות לאחר החלמתה מסרטן השד, כתבה את הספר "השנה הראשונה של שארית חיי", ולמדה אמנות, מחשבת ישראל וגריאטריה מתוך רצון מתמשך ללמוד, ליצור ולתת.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של איקה שטרסברג
  • תמונה נבחרת 2 של איקה שטרסברג
  • תמונה נבחרת 3 של איקה שטרסברג
  • תמונה נבחרת 4 של איקה שטרסברג
  • תמונה נבחרת 5 של איקה שטרסברג
איקה שטרסברג — תמונה 1
איקה שטרסברג — תמונה 2
איקה שטרסברג — תמונה 3
איקה שטרסברג — תמונה 4
איקה שטרסברג — תמונה 5
איקה שטרסברג — תמונה 6
איקה שטרסברג — תמונה 7

טקסטים

על קברה של איקה בקיבוץ ארז נכתבו שתי שורות משירה של רחל: "האם אחפוץ גם ליטול ולתת, רק לתת כלום לא די." כביטוי לדרך חייה של איקה.

איקה הצטרפה מיד לאחר תום לימודיה באוניברסיטה העברית לקיבוץ ארז, בתחילה כמורה שכירה ולאחר מכן כחברה. רוב ימיה עבדה כמורה לביולוגיה ומחנכת בית הספר התיכון בשער הנגב.

במסגרת עבודתה העמידה דורות של תלמידים שידעו להוקיר את פועלה וזוכרים את תלמודה וחלקם אף בחרו להמשיך בדרכה.

איקה חלתה בסרטן השד והחלימה. תוך כדי המחלה ובתהליך ההחלמה השרתה רוח טובה ואופטימיות סביבה. היא חזרה מיד ללמד תוך כדי טיפולים והקרנות כי זו הייתה סביבתה הטבעית והנוחה ביותר. לאחר החלמתה התנדבה ב"יד להחלמה" כתומכת בחולות, מיד לאחר הניתוח שעברו. בתוקף התנדבותה נענתה לכל קריאה מבית החולים והתייצבה מיד למראשות החולה לאוששה. את שנת ההחלמה תיארה בספר בשם "השנה הראשונה של שארית חיי" שכתבה והוציאה לאור .

איקה נפטרה כעשר שנים מאוחר יותר ממחלה אחרת.

איקה לא שקטה על שמריה, למדה ציור והדפס רשת כדי לספק נטייתה וכשרונה באמנות. למדה מחשבת ישראל להרחיב אופקיה ולממש משמעות מחנכת בישראל. ולמדה גריאטריה כדי שתוכל לתרום יותר לקהילה. הרי תמיד רצתה לתת.

איקה גידלה וחינכה שלושה ילדים, אך לא זכתה להכיר את ששת נכדיה שיודעים שיש להם סבתא אי שם בשמים.

נאמר" זכר צדיק לברכה", זכרה תמיד יהיה ברכה לאוהביה, למוקיריה ובעיקר לתלמידיה.

דברי פרידה

איקה / יונתן

על קברך הרענן

לא רק אבן ומצבת

ולא זרי פרחים לבד

עטֶרת לְתִּלך.

על קברך הֵצבת

ליד וָשם וזכר

אור תורה חצוב מאלף תלמידיך

וחניכיך, להם הקדשת את לשדך.

זֵרים הבאנו לך

של חברוּת, אותה יצרת בְּשֶׁקד.

של רעות מאלף חבריך

אשר ידעת לרקום הקשר אל לבם.

ככוכבים אשר אורם יגיע

אל עיננו והם כבו מכבר

כך אורך לעד ייגה

גם אם אבדת ונטמנת לעד.

ובאשר אלך ילך עמי נָגְהֵך,

וזוהרך יִקְרָן, יאיר ויכוון.

ואם אתע ואם תאבד הדרך

יהיה האור הזה לי למצפן.
תמונה מוגדלת
]]> אברהם (לייבוש) לוי ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%94%d7%9d-%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%9c%d7%95%d7%99/ Tue, 09 Mar 2021 15:20:03 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1104
אברהם (לייבוש) לוי

לזכרו

אברהם (לייבוש) לוי

אברהם (לייבוש) לוי 1934 - 2011

אברהם לוי, אומיק שמו במשפחה ולייבוש בתנועת הנוער ובקיבוץ נחל עוז, נולד בקפריסין ב־3.7.1934.
הוא היה ממקימי קיבוץ נחל עוז ומעמודי התווך של הקיבוץ הצעיר, ומילא לאורך השנים תפקידים רבים בקיבוץ ומחוצה לו.
לצד שליחותו הציבורית הייתה בו אהבה גדולה למוזיקה קלאסית ולמילה הכתובה, ומגיל צעיר כתב שירה שביטאה את הלך נפשו ואת תקופות חייו.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של אברהם לייבוש לוי
  • תמונה נבחרת 2 של אברהם לייבוש לוי
  • תמונה נבחרת 3 של אברהם לייבוש לוי
  • תמונה נבחרת 4 של אברהם לייבוש לוי
  • תמונה נבחרת 5 של אברהם לייבוש לוי
אברהם לייבוש לוי — תמונה 1
אברהם לייבוש לוי — תמונה 2
אברהם לייבוש לוי — תמונה 3
אברהם לייבוש לוי — תמונה 4
אברהם לייבוש לוי — תמונה 5
אברהם לייבוש לוי — תמונה 6

טקסטים

אברהם לוי, אומיק שמו במשפחתנו, לייבוש בתנועת הנוער ובקיבוץ נחל עוז, נולד בקפריסין ב-3.7.1934. אביו נתן היה אגרונום ונשלח לקפריסין לפקח על הפרדסים שהיו בבעלות החברה הארץ ישראלית תנובה-אקספורט. לאחר הולדתו נכנסה אחות בית החולים לחדרה של אִמו והנה היא בוכה בכי תמרורים. למה את בוכה גברת לוי? הרי ילדת תינוק שמנמן ומקסים. ענתה לה בדמעות: המשורר הלאומי שלנו מת בתל אביב. יום לאחר הולדתו של אומיק נפטר בתל אביב חיים נחמן ביאליק. המשפחה חזרה לארץ והשתקעה בכפר גנים ליד פתח תקווה. לימים חלה אביו בשחפת ונפטר כשאומיק הקטן היה רק בן שש.

נערותו ובחרותו עברו בתל אביב, לימודים בתיכון חדש וחניך ומדריך בתנועה המאוחדת קן מרכז. בעקבות אהבתו הגדולה למוזיקה הוא רכש לעצמו אקורדיון 20 בסים ומפוחית פה אותם שילב בפעילות החברתית בתנועת הנוער, והם ימשיכו וילוו אותו במשך כל חייו.

לייבוש התגייס לצבא במסגרת הכשרת מעיין ברוך – חניכי התנועה המאוחדת מתל אביב, קריית חיים ורחובות. לאחר הטירונות במחנה אלנבי בירושלים, הגיע הגרעין להכשרה בקיבוץ מעיין ברוך. הגרעין נבחר על ידי התנועה לאזרח את נחלאים א' מול עזה ובאוקטובר 1953 נערך טקס אזרוח המקום. לייבוש, שהיה המזכיר של הקיבוץ שבדרך, ברך בשם הגרעין את באי הטקס המכובדים… וכך הוקם קיבוץ נחל עוז, בו הקים את משפחתו עם רחל ישראלי, חברת הגרעין מקריית חיים.

לייבוש היה מעמודי התווך של הקיבוץ הצעיר, יצא לרופין לקורס מרכזי משק (בשנות ה-50) ומילא תפקידים רבים בקיבוץ ומחוצה לו כמו מזכיר תנועת הנוער העובד והלומד ומנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית לאחר לימודי הנדסה בטכניון.

אנחנו במשפחה ליווינו אותו לאורך השנים בשליחותו הציבורית, אבל מה ששבה את לב כולנו הייתה אהבתו למוזיקה קלאסית ולמילה הכתובה, אותה נטע בזוגתו, שלושת בניו, כלותיו, נכדיו ונכדותיו. מגיל צעיר כתב לייבוש שירה, שביטאה את הלך נפשו, את רגשותיו – אושר, שמחה, צער וכאב בתקופות השונות של חייו. לאחר מותו כינסנו את שיריו בספר "לא יובס אדם בכמיהתו", כשם אחד משיריו.

לא יובס אדם בכמיהתו

לֹא יוּבַס אָדָם בִּכְמִיהָתוֹ

שֶׁלֹּא תְּהֵא פּוֹגַעַת בְּזוּלָתוֹ

וּצְבָא כּוֹחוֹת הָרֶשַׁע וְהַטּוּב

לֹא יוּכְלוּ לִרְצוֹנוֹתָיו

כִּי הַלָּלוּ קֻדְּשׁוּ.

וְאִם הֵכִילוּ הֵמָּה

תְּקוּפוֹת אִינְטֶרְמֵצוֹ

סוֹפָהּ שֶׁל קָדֶנְצָה

לִהְיוֹת מְנֻגֶּנֶת בִּשְׁנַיִם

עִם קוֹדָה מַרְהִיבָה

בְּפִתּוּחַ נוֹשֵׂא הַפְּתִיחָה.

יֻרְחֲקוּ דִּיסוֹנַנְסִים

מִסֻּלָּמוֹת שִׁקְרִיִּים

דְּמוּיֵי הַרְמוֹנְיָה מַבְעִיתָה,

וְתָשׁוּב הָרְנָנָה

בְּמָז'וֹר וּמִינוֹר

לִפְקֹד עוֹלָמֵנוּ

בְּשֶׁקֶט וּבִסְעָרָה.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> אורית צדיקביץ https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a6%d7%93%d7%99%d7%a7%d7%91%d7%99%d7%a5-2/ Fri, 05 Jun 2020 06:39:53 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1051 אורית צדיקביץ https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a6%d7%93%d7%99%d7%a7%d7%91%d7%99%d7%a5/ Fri, 05 Jun 2020 06:38:33 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1044 עודד פלוט https://gershoni.org.il/%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%a4%d7%9c%d7%95%d7%98-2/ Fri, 05 Jun 2020 06:27:34 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1035 עודד פלוט https://gershoni.org.il/%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%a4%d7%9c%d7%95%d7%98/ Fri, 05 Jun 2020 05:57:28 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1025 דליה מצליח https://gershoni.org.il/%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%97/ Sun, 17 May 2020 09:52:53 +0000 https://gershoni.org.il/?p=982 דן (פפו) מרציפר https://gershoni.org.il/%d7%93%d7%9f-%d7%a4%d7%a4%d7%95-%d7%9e%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%a8/ Fri, 15 May 2020 14:12:52 +0000 https://gershoni.org.il/?p=965 שדה נתנאל https://gershoni.org.il/%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%90%d7%9c/ Fri, 01 May 2020 07:02:06 +0000 https://gershoni.org.il/?p=906 רונית איפרגן https://gershoni.org.il/%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%a8%d7%92%d7%9f/ Fri, 01 May 2020 07:01:35 +0000 https://gershoni.org.il/?p=904 נירה אמסלם https://gershoni.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%9e%d7%a1%d7%9c%d7%9d/ Fri, 01 May 2020 07:01:00 +0000 https://gershoni.org.il/?p=902 מאיה זילברבוש https://gershoni.org.il/%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%94-%d7%96%d7%99%d7%9c%d7%91%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%a9/ Fri, 01 May 2020 06:59:34 +0000 https://gershoni.org.il/?p=897 יוסי בן סעדון https://gershoni.org.il/%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%99-%d7%91%d7%9f-%d7%a1%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%9f/ Fri, 01 May 2020 06:58:38 +0000 https://gershoni.org.il/?p=894 תמיר ארז https://gershoni.org.il/%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%a8%d7%96/ Fri, 01 May 2020 06:57:53 +0000 https://gershoni.org.il/?p=891 אלמוג פז https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%92-%d7%a4%d7%96/ Fri, 01 May 2020 06:56:17 +0000 https://gershoni.org.il/?p=888 מלי מלון https://gershoni.org.il/%d7%9e%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%9f/ Fri, 01 May 2020 06:52:34 +0000 https://gershoni.org.il/?p=877 דב גרינבלט ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%93%d7%91-%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%9c%d7%98/ Thu, 23 Apr 2020 06:42:31 +0000 https://gershoni.org.il/?p=839
דב גרינבלט

לזכרו

דב גרינבלט

דב גרינבלט 1929 - 2012

דב נולד בפולין בשנת 1929, ובילדותו היגר עם משפחתו לארגנטינה.
בשנת 1952 עלה ארצה במסגרת גרעין "דרור הבונים" יחד עם קטה, והשניים הגיעו לקיבוץ מפלסים.
לאורך השנים היה איש כספים מרכזי בקיבוץ ובאזור, שימש גזבר קיבוץ מפלסים וגזבר המועצה האזורית שער הנגב, והיה שותף פעיל בהקמת מכללת ספיר.
במשך 27 שנים שימש גם גזבר קרן גרשוני ופעל רבות לחיזוקה ולשמירה על נכסיה.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של דב גרינבלט
  • תמונה נבחרת 2 של דב גרינבלט
  • תמונה נבחרת 3 של דב גרינבלט
דב גרינבלט — תמונה 1
דב גרינבלט — תמונה 2
דב גרינבלט — תמונה 3

טקסטים

דב נולד בפולין, בעיר הסמוכה לבלרוס בשנת 1929. אביו, חש באנטישמיות שהתפרצה והתגברה בפולין והחליט להגר. הוא בחר להגיע לארגנטינה, מאחר והיה סוחר בקר והעריך ששם יצליח יותר. בשנת 1934 הפליג עם קבוצת מהגרים לדרך הארוכה, ללא רעייתו ובנו בן החמש דב. חלק מקבוצת המהגרים ירד בלונג איילנד והשאר המשיכו לארגנטינה. האב המשיך במסע דרומה ולאחר מספר חודשי התאקלמות בעיר רוסאריו, שעל גדות הנהר פאראנה, הצטרפו אליו אשתו ובנו דב.

ב- 1952, אחרי הכשרה בתנועה בארגנטינה, במסגרת גרעין "דרור הבונים", עלה דב ארצה. בהכשרה הוא הכיר את קטה, הם נישאו ועלו יחד עם הגרעין, היישר לקיבוץ מפלסים. בשנים הראשונות עבד דב ברפת ובהנהלת החשבונות. בשנות ה- 70 יצא ללימודים בתחום הנהלת החשבונות והגזברות, תחומים בהם התעניין ואהב. עם השנים היה לאיש כספים מעולה, בעל הבנה נרחבת ומעמיקה בכלכלה ובשוק ההון. דב שימש בתפקיד הגזבר של קיבוץ מפלסים ובהמשך התמנה לגזבר המועצה האזורית שער הנגב.

בתקופת כהונתו כגזבר המועצה היה בין מייסדי "מכללת ספיר" וזכה להיות שותף פעיל ומוביל דרך. בספרו "נתיבים וגעגוע" ,כותב צבי חזן ראש המועצה שער הנגב, על יסודה של מכללת ספיר: "שותף פעיל במאמצי להקמת המכללה היה דב גרינבלט, גזבר המועצה האזורית שער הנגב, מקיבוץ מפלסים, שמסירותו הבלתי נלאית ונחישותו תרמו להפיכת הפרויקט מחלום למציאות". בימיו זכה לראות מכללה תוססת ומלאת סטודנטים מכל הארץ, ואף זכה ללמוד בה כאשר יצא לגמלאות.

באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, הצטרף כחבר מליאה לקרן גרשוני ושימש גזבר הקרן במשך 27 שנים. באותה עת, במסגרת תפקידו כגזבר המועצה, פעל רבות למען קידום הקרן והעצמתה. דב הצליח לנהל את כספי הקרן גם בשנים קשות של המשק הישראלי, דאג להמשך קיומה טיפח ושמר מכול משמר על נכסיה. הצלחתה ושגשוגה של הקרן גרמו לו גאווה רבה ומילאו אותו באושר וסיפוק רב.

דב נפטר בטרם עת בגיל 83. יהי זכרו ברוך.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> תזמורת הכפר https://gershoni.org.il/%d7%aa%d7%96%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%a4%d7%a8/ Thu, 23 Apr 2020 06:24:03 +0000 https://gershoni.org.il/?p=827 דניאל צ'רניס https://gershoni.org.il/%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%a6%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%a1/ Thu, 23 Apr 2020 06:21:44 +0000 https://gershoni.org.il/?p=816 אילנית סויסה https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%94/ Wed, 22 Apr 2020 12:05:41 +0000 https://gershoni.org.il/?p=812 שולמית (סולי) קרת ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%96%d7%9c/ Thu, 16 Apr 2020 16:52:55 +0000 https://gershoni.org.il/?p=687
שולמית (סולי) קרת

לזכרה

שולמית (סולי) קרת

שולמית (סולי) קרת 1931 - 2019

סולי נולדה במוזסוויל שבארגנטינה, ובשנת 1953 עלתה לישראל עם קבוצת חלוצים מאיחוד הבונים דרור.
יחד עם חיים (ג'ימי) קרת הייתה בין מקימי קיבוץ אור הנר, והשניים חיו בזוגיות יפה במשך 67 שנים.
סולי הקדישה שנים רבות לחינוך, לימדה ביולוגיה ומתמטיקה בבית החינוך שער הנגב, והקימה את ספריית הילדים וספריית העיון בקיבוץ אור הנר.
היא נודעה בזיכרונה יוצא הדופן, באהבתה לבישול ובידיה הטובות שסייעו לכל מי שנזקק לתיקון קטן.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 2 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 3 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 4 של שולמית סולי קרת
שולמית סולי קרת — תמונה 1
שולמית סולי קרת — תמונה 2
שולמית סולי קרת — תמונה 3
שולמית סולי קרת — תמונה 4

טקסטים

סולי נולדה להורים יעקב ודינה לבית קיבטיניץ במוזסוויל, המושבה היהודית הראשונה בארגנטינה. לסולי היה אח אחד. בגיל 5 עברה המשפחה לעיר רוסריו שם שהתה עד עת עלייתה לישראל בשנת 1953 עם קבוצת חלוצים מאיחוד הבונים דרור. עוד טרם עלייתם ארצה נישאו בני הזוג חיים (ג'ימי) ושלומית קרת וחיו בזוגיות יפה 67 שנים.

הקבוצה אליה השתייכו התיישבה לראשונה ב'גבעות זייד' שהיה ישוב קיים. קשיי פרנסה ביישוב הקיים, יחד עם הרצון להגשמה ברוח חזונו של דוד בן גוריון, הביאה את הקבוצה לרדת לנגב ולהקים קיבוץ חדש; 'אור הנר' באזור שער הנגב. בתחילת הדרך עבדה סולי בחינוך לגיל הרך ובהמשך יצאה ללימודי הוראה והשתלבה כמורה מקצועית וכמחנכת, בתחומי הביולוגיה והמתמטיקה, ב"בית החינוך שער הנגב". אין ילד בשער הנגב אשר למד בחטיבת הביניים בין השנים 1967 -2000 שלא למד תחת שרביטה. במקביל הקימה סולי את ספריית הילדים וספריית העיון בקיבוץ אור הנר. בפרויקט זה מצאה עניין רב ותענוג גדול ועם השנים אף הרחיבה את הספריה, מיחשבה אותה והייתה למנטורית עבור כל הספרניות באזור.

סולי שלנו אהבה לבשל, בין המאכלים את טעמם אין לתאר במילים, נמצאים: קנישס, אמפנדס, סלט חצילים, עוגת גבינה ורולדת דולסה דה לצ'ה. בין תחביביה, סולי היתה מתקנת המשקפיים של הקיבוץ. היתה לה ערכה עם כל הברגים והמברגים הקטנים ובנפש חפצה הייתה מסייעת לכל ילד ומבוגר שמשקפיו נשברו או שהתעקמו. היו לה ידיים טובות ואהבה לתיקונים והדבקת חפצים שנשברו. לסולי היה זיכרון מדהים והיא ידעה לספר את סיפור ההיסטוריה של כול ענף בעץ המשפחתי, בדיוק מירבי בפרטי חייו מי היה ומה עלה בגורלו.

לסולי וגי'מי 3 ילדים- מיכל, גדעון ואסנת.

ציפור שניה
מילים: נתן זך
(נחקק על מצבתה)

רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.

עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> מצפור אסף סיבוני https://gershoni.org.il/%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a1%d7%a3-%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%99/ Thu, 16 Apr 2020 16:30:40 +0000 https://gershoni.org.il/?p=659 יעקב רדאי https://gershoni.org.il/%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%a8%d7%93%d7%90%d7%99/ Thu, 16 Apr 2020 16:27:01 +0000 https://gershoni.org.il/?p=652 ד"ר אורלי נזר בן-חיים https://gershoni.org.il/%d7%93%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99-%d7%a0%d7%96%d7%a8-%d7%91%d7%9f-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/ Thu, 16 Apr 2020 16:24:46 +0000 https://gershoni.org.il/?p=645 יעקב ארג'נטרו https://gershoni.org.il/%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%95/ Thu, 16 Apr 2020 16:13:55 +0000 https://gershoni.org.il/?p=631 נורית לבני כהנא https://gershoni.org.il/%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%9b%d7%94%d7%a0%d7%90/ Thu, 16 Apr 2020 16:10:26 +0000 https://gershoni.org.il/?p=626 חן קוטלר https://gershoni.org.il/%d7%97%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a8/ Wed, 15 Apr 2020 16:32:44 +0000 https://gershoni.org.il/?p=668 אורי רונן והפולק סטונרס https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%a1/ Wed, 15 Apr 2020 12:01:22 +0000 https://gershoni.org.il/?p=577 עדי מעוז https://gershoni.org.il/%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%96/ Wed, 15 Apr 2020 11:54:57 +0000 https://gershoni.org.il/?p=563 עמוס צפרוני ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a1-%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%96%d7%9c/ Mon, 13 Apr 2020 07:57:58 +0000 https://gershoni.org.il/?p=538
עמוס צפרוני

לזכרו

עמוס צפרוני

עמוס צפרוני 1930 - 2019

עמוס נולד וגדל בקיבוץ איילת השחר. בכיתה י' נשלח ללמוד בבית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף, ובכיתה י"א התקבל ללימודים בבית הספר החקלאי "כדורי".
בסוף שנת 1946 התגייס יחד עם תלמידי כיתתו לפלמ"ח, והשתתף עם חבריו בקרבות מלחמת העצמאות במסגרת הגדוד הראשון של חטיבת יפתח.
ב-1956 יצאה המשפחה לכפר עזה, ובהמשך חזר עמוס לכפר עזה וחי בו עד יום מותו.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של עמוס צפרוני
  • תמונה נבחרת 2 של עמוס צפרוני
  • תמונה נבחרת 3 של עמוס צפרוני
  • תמונה נבחרת 4 של עמוס צפרוני
עמוס צפרוני — תמונה 1
עמוס צפרוני — תמונה 2
עמוס צפרוני — תמונה 3
עמוס צפרוני — תמונה 4

טקסטים

עמוס נולד וגדל בקיבוץ איילת השחר. בכיתה י' נשלח ללמוד בבית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף, ובכיתה י"א התקבל ללימודים בבית הספר החקלאי "כדורי". בסוף שנת 1946 התגייס יחד עם תלמידי כיתתו לפלמ"ח, והשתתף עם חבריו בקרבות מלחמת העצמאות במסגרת הגדוד הראשון של חטיבת יפתח: קרב בית קשת, המערכה על משמר העמק, קרב זרעין (יזרעאל), קרבות מלכיה, מבצע דני לכיבוש לוד ורמלה, קרב לטרון, משלטי הגופרית ליד בארי, חרבת מאחז, מבצע יואב ועוד. עם תום המלחמה חזר לאיילת השחר, וזכה להשתתף בפרויקט הלאומי של ייבוש ביצות החולה כמפעיל ציוד כבד.

ב-1954 הוא נישא לזמרה, וב-1955 נולד בנם הבכור אלי. ב-1956 יצאה המשפחה לכפר עזה במסגרת קבוצת צעירים וצעירות מקיבוצים ותיקים, שנשלחה על ידי התנועה הקיבוצית להחזיק את המקום לאחר נטישתו. כשהגיע לכפר עזה גרעין "מתערים" הם חזרו לאיילת השחר, שם נולדה בשנת 1957 בתם אורן. ב-1958 עברו להתגורר בקיבוץ יזרעאל, אך החליטו להיפרד. עמוס חזר לכפר עזה ולאחר כשנה הגיעה חמדה להתגורר עמו. הם נישאו ב-1959 ובמהלך שנותיהם בכפר עזה נולדו זהר (1960), אופיר (1965) והתאומים תומר ואלון (1968).

עמוס כיהן כמה פעמים כמזכיר הקיבוץ, כגזבר וכמרכז המשק, ועבד בפלחה, בשלחין, בחממות ובנוי. הוא סייע בהקמתה של התעשייה בקיבוץ, ובשנות עבודתו האחרונות עבד כפועל ייצור במפעל "כפרית". הוא תרם את חלקו גם בריכוז סמינרים קצרים באפעל, כמרכז ועדות שונות בקיבוץ, וכחלק מפעולתו בתנועה הקיבוצית ליווה קיבוצים צעירים בראשית דרכם – קיבוץ חולית בחבל שלום שאומץ על ידי כפר עזה, ומאוחר יותר קיבוץ שיזפון שבערבה.

לאחר פטירתה של חמדה ב-2014 הוא נותר לחיות לבדו מול גבול עזה בתקופה של ירי טילים מתמשך. עד יום מותו סירב לעזוב את ביתו בכפר עזה ולו ליום אחד.

לעמוס היה כישרון רב כמספר סיפורים, זיכרון מצוין לפרטים, עין ביקורתית וחוש הומור דק. רבים מסיפוריו העלה במהלך השנים על הכתב. בסיפורים אלה נפרסות תחנות חייו, החל בזיכרונות מילדותו בגליל וכלה בחוויות והגיגים שכתב בשנות חייו האחרונות עבור עלון קיבוץ כפר עזה. דרך הפרטים הקטנים מחייו האישיים נחשף בפנינו גם סיפורו של דור – חלוצי ההתיישבות בגליל ובנגב, ואתו סיפורה של מדינת ישראל.

קישורים לסיפורים:

http://old-www.kibbutz.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl

http://www.kfar-aza.org.il/ViewPage.asp?pagesCatID=14840&siteName=kfaraza

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> יורם (דובוש) כהן ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%9d-%d7%93%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%9b%d7%94%d7%9f-%d7%96%d7%9c/ Sun, 12 Apr 2020 09:20:46 +0000 https://gershoni.org.il/?p=534
יורם (דובוש) כהן

לזכרו

יורם (דובוש) כהן

יורם (דובוש) כהן 1944 - 2011

דובוש, שהוא יורם כפי שהוריו קראו לו, היה איש שמח, צבעוני, מלא חיוניות והומור.
דובוש נולד בירושלים, ארבע שנים טרם הקמת המדינה, וגדל בגבעתיים וברחובות.
הוא הגיע לקיבוץ כפר עזה עם גרעין יגב, והפך מיד לאחת הדמויות המיוחדות, שהיו חלק מזהותם הקיבוצית והאנושית של כפר עזה ושל שער הנגב.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של יורם דובוש כהן
  • תמונה נבחרת 2 של יורם דובוש כהן
יורם דובוש כהן — תמונה 1
יורם דובוש כהן — תמונה 2

טקסטים

דובוש, שהוא יורם כפי שהוריו קראו לו, היה איש שמח, צבעוני, מלא חיוניות והומור.

דובוש נולד בירושלים, ארבע שנים טרם הקמת המדינה, וגדל בגבעתיים וברחובות.

הוא הגיע לקיבוץ כפר עזה עם גרעין יגב, והפך מיד לאחת הדמויות המיוחדות, שהיו חלק מזהותם הקיבוצית והאנושית של כפר עזה ושל שער הנגב.

דובוש היה איש של אידאולוגיה וערכים ופעל ברוח זאת בשליחויות ומשימות חברתיות מגוונות מטעם הקיבוץ, ביניהן במחלקת הכשרות של הנוער העובד, שותפות אזורית בין שדרות לקיבוצי האזור, מדריך ומחנך של חברת נוער ובקליטת עלייה במסגרת "בית ראשון במולדת" וקליטת יוצאי אתיופיה.

בקיבוץ היה רפתן ולולן, מזכיר, רכז תרבות, מרכז ועדת חברה וועדות אחרות ועורך עלון הקיבוץ לאורך שנים.

דובוש היה סקרן ואספן בלתי נלאה ולצד עיסוקיו בקהילה פיתח שורת תחביבים שהלהיבו ומילאו את עולמו. מעל כולם בלט אוסף בולים עצום ששיא תפארתו באוסף בולי ילדים מושקע ויפהפה, והפעלת חוגי בולאות לילדים. הוא נסחף בסקרנות חקרנית נמרצת אחרי שורה ארוכה של עניינים, ביניהם פרטי היסטוריה וגאוגרפיה מקומית ואזורית, כמו קרבות מלחמת העולם הראשונה שהתחוללו בדרום, מגדלי מים, רכבת העמק, לימודי יהדות ועוד-ועוד-ועוד.

מעל לכל דובוש היה איש של אנשים – ליבו הרחב חבק כל מי שנזקק לתמיכה ועזרה, כל כולו סולידריות ואמפתיה, מחויבות חברתית ושמחת חיים. ההומור עמד תמיד לצדו, הוא היה בדחן, קוסם, מנחה חתונות מיתולוגי בקיבוץ, ורוח חיה בחיי הקהילה ובמשפחתו.

דובוש נפטר בשנת 2011, בן 67, לאחר מאבק במחלת הסרטן והשאיר אחריו את אביטל אשתו, ארבעת ילדיו ומשפחותיהם.

המשפחה גאה לחלק מלגות לסטודנטים שעוסקים בתחומים שהיו יקרים לליבו.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> חמדה צפרוני ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%97%d7%9e%d7%93%d7%94-%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%96%d7%9c/ Sun, 12 Apr 2020 09:16:08 +0000 https://gershoni.org.il/?p=525
חמדה צפרוני

לזכרה

חמדה צפרוני

חמדה צפרוני 1937 - 2014

חמדה נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר שבעמק החולה. היא בתם הבכורה של מיכאל וחיה (חייקה) בן יוסף, ואחריה נולדו אחיותיה גליה ורחל (רוחל'ה) ואחיה יוסף (ספי). ספי נהרג בלבנון בשנת 1982.
לאחר שירות צבאי כמד"סית בבאר אורה ושנת שירות בקיבוץ חצרים, הצטרפה חמדה אל עמוס בכפר עזה ונישאה לו בשנת 1959. במהלך שנותיהם בכפר עזה נולדו ארבעת ילדיהם: זהר (1960), אופיר (1965) והתאומים תומר ואלון (1968).

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של חמדה צפרוני
  • תמונה נבחרת 2 של חמדה צפרוני
  • תמונה נבחרת 3 של חמדה צפרוני
  • תמונה נבחרת 4 של חמדה צפרוני
חמדה צפרוני — תמונה 1
חמדה צפרוני — תמונה 2
חמדה צפרוני — תמונה 3
חמדה צפרוני — תמונה 4

טקסטים

חמדה נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר שבעמק החולה. היא בתם הבכורה של מיכאל וחיה (חייקה) בן יוסף, ואחריה נולדו אחיותיה גליה ורחל (רוחל'ה) ואחיה יוסף (ספי). ספי נהרג בלבנון בשנת 1982.

לאחר שירות צבאי כמד"סית בבאר אורה ושנת שירות בקיבוץ חצרים, הצטרפה חמדה אל עמוס בכפר עזה ונישאה לו בשנת 1959. במהלך שנותיהם בכפר עזה נולדו ארבעת ילדיהם: זהר (1960), אופיר (1965) והתאומים תומר ואלון (1968).

בשנותיה הראשונות בקיבוץ עבדה חמדה בלול, באקונומיה, במטבח ובמחסן הבגדים, ומאוחר יותר יצאה ללימודי הוראה במכללת קיי בבאר שבע. היא השתלבה כמורה, ובמיוחד מורה לתנ"ך, בבית הספר היסודי האזורי "שער הנגב", ובהמשך ניהלה את בית הספר. לאחר פרישתה מן הניהול המשיכה לעסוק בחינוך במסגרת הקיבוצית וחינכה את קבוצת נעל"ה (נוער עולה לפני ההורים).

לאורך שנותיה בקיבוץ הייתה מעורבת מאוד בחיים החברתיים ומילאה תפקידים בשלל ועדות, ביניהן ועדת חברה וועדת התרבות. היא לקחה חלק פעיל גם בתהליכי ההפרטה ובשינויים באורחות החיים בקיבוץ שנבעו מכך.

בחיי התרבות בכפר עזה היה לה תפקיד מרכזי. היא הופיעה בכל אירוע בשירה ובמשחק, אך חלקה היה משמעותי בעיקר בכתיבה. ידה הקלה בכתיבה ליוותה את חיי הקיבוץ – שירים וברכות לחתונות, לחגים ולכל מועד, בימי חולין ובשמחות, בימי אבל וכאב, היא כתבה בדרכה שלה את היסטוריית המקום.

לאחר פרישתה החלה לעסוק בציור על כדים, ויצירותיה הססגוניות מקשטות לא מעט גינות ופינות בחצר הקיבוץ.

הָאָבִיב / חֶמְדָּה צִפְרוֹנִי

לְלֹא אַזְהָרָה מֻקְדֶּמֶת לְפֶתַע הוּא מַגִּיעַ

רוֹאִים אֶת זֶה יָפֶה בְּצֶבַע הָרָקִיעַ

הוּא קְצָת חֻצְפָּן, וּכְדֶרֶךְ הַצְּעִירִים – אֲפִלּוּ תּוֹקְפָנִי

הוּא מַתְקִיף בְּאֶלֶף נִיחוֹחוֹת בְּנֶשֶׁק רֵיחָנִי.

הַבֹּקֶר כְּשֶׁפָּתַחְתִּי חַלּוֹנִי – יָדַעְתִּי שֶׁהִגִּיעַ

הַדְּרוֹר אֶל הַדְּרוֹרָה דָּאַג כְּבָר לְהוֹדִיעַ

הֵם הִתְעַלְּסוּ מִתַּחַת לְאַפִּי מַמָּשׁ

וְכָל שָׁנָה חוֹזֵר אוֹתוֹ חִזּוּר מַמָּשׁ.

הוּא מְצַיֵּץ לָהּ בִּתְשׁוּקָה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: כֵּן!

וּשְׁתֵּי דַּקּוֹת אַחַר-כָּךְ הוֹלְכִים לִבְנוֹת כְּבָר קֵן.

אֵיךְ הוּא מְשַׁגֵּעַ וּמְסַחְרֵר הָרֹאשׁ

רָאִיתִי אֵיךְ שֶׁזֶּה מַשְׁפִּיעַ אֲפִלּוּ עַל פָּשׁוֹשׁ

וְגַם הַתּוֹר מַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ שׁוּב בְּרָמָה

וּכְמוֹ תַּפּוּז זָהֹב נִרְאֵית גַּם הַחַמָּה.

וּבַלֵּילוֹת נִשְׁמַע קִרְקוּר הַצְּפַרְדְּעִים

מְעַנְיֵן אֵיךְ שֶׁכֻּלָּם מִיָּד הַכֹּל יוֹדְעִים…

יוֹדְעִים שֶׁהוּא הִגִּיעַ, צָעִיר, זָהֹב, חָבִיב

כֵּן, בֶּאֱמֶת נִחַשְׁתֶּם… הִגִּיעַ שׁוּב אָבִיב.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> אריה קוטלר ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a8/ Sun, 12 Apr 2020 09:12:04 +0000 https://gershoni.org.il/?p=517
אריה קוטלר

לזכרו

אריה קוטלר

אריה קוטלר 1940 - 2019

אריה נולד בעיר פוסאדס בצפון ארגנטינה למשפחה ציונית ומסורתית. בשנת 1956 עלה , במסגרת "עליית הנוער", לארץ ישראל, נשלח לקיבוץ משמר- השרון ולאחר מכן הצטרף לקיבוץ ברור חיל. בשנת 1957 התגייס לצבא ההגנה לישראל ושירת ביחידת הצנחנים. הוא למד ציור אצל אריה מרגולשינסקי בבת ים ולאחר שסיים את לימודיו נסע להשתלמות נוספת בציור באירופה. בשנת 1967, בעת מלחמת ששת הימים, השתתף, כחייל מילואים בחטיבה 55 של הצנחנים, בקרב על ירושלים. בשנת 1978 נסע למקסיקו והציג בתערוכה עם מריו אורסקו ריברו – אמן פרסקו ידוע. הביקור הזה חיזק אצלו את השימוש במוטיבים מהאמנות הדרום אמריקאית הילידית, ערש הולדתו.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של אריה קוטלר
  • תמונה נבחרת 2 של אריה קוטלר
  • תמונה נבחרת 3 של אריה קוטלר
  • תמונה נבחרת 4 של אריה קוטלר
אריה קוטלר — תמונה 1
אריה קוטלר — תמונה 2
אריה קוטלר — תמונה 3
אריה קוטלר — תמונה 4

טקסטים

אריה נולד בעיר פוסאדס בצפון ארגנטינה למשפחה ציונית ומסורתית. בשנת 1956 עלה , במסגרת "עליית הנוער", לארץ ישראל, נשלח לקיבוץ משמר- השרון ולאחר מכן הצטרף לקיבוץ ברור חיל. בשנת 1957 התגייס לצבא ההגנה לישראל ושירת ביחידת הצנחנים. הוא למד ציור אצל אריה מרגולשינסקי בבת ים ולאחר שסיים את לימודיו נסע להשתלמות נוספת בציור באירופה. בשנת 1967, בעת מלחמת ששת הימים, השתתף, כחייל מילואים בחטיבה 55 של הצנחנים, בקרב על ירושלים. בשנת 1978 נסע למקסיקו והציג בתערוכה עם מריו אורסקו ריברו – אמן פרסקו ידוע. הביקור הזה חיזק אצלו את השימוש במוטיבים מהאמנות הדרום אמריקאית הילידית, ערש הולדתו.

עיקר יצירתו הייתה בתחום הפיסול, הציור והקרמיקה התעשייתית, הוא היה שותף בהקמת מפעל הקרמיקה של קיבוץ ברור חיל ולאחר מספר שנים היה למעצב הראשי שלו ומנהלו התפעולי. במפעל הקרמיקה עיצבו וייצרו כלי-נוי וכלי-בית וסגנון הכלים הושפע ממוטיבים ארץ ישראליים וארכיאולוגיים ומהאמנות הדרום אמריקאית. בשנת 1985,עם סגירת המפעל, מילא אריה מגוון תפקידים; בין היתר, בעת המעבר ללינה משפחתית, היה אחראי על התכנון האדריכלי של קיבוץ ברור חיל המשתנה. היה אחראי על ענף הבנייה בקיבוץ ויצא לפעילות תנועתית כרכז המחלקה לאמנות בתנועה הקיבוצית המאוחדת.

לאורך הקריירה האמנותית העשירה שלו, הציג אריה בתערוכות בארץ ובעולם. פסליו וציוריו נמצאים באוספים פרטיים וכן במרחב הציבורי ,בעיקר בקיבוץ ברור חיל ובמועצה האזורית שער הנגב. מבין יצירותיו המרכזיות נזכור את:

  • האנדרטה לחיילי צה"ל, בכניסה הדרומית לעיר שדרות;
  • עבודת עץ ואבן, במפעל "מכתשים" בבאר שבע;
  • עבודת קיר קרמיקה, במרכז הקיבוץ הדתי בתל אביב;
  • אישה על אופניים, בתיכון שער הנגב;
  • שבשבות, ב"אירועי ניצנה".
  • ציור קיר "סגרפיטו ", בקיבוץ אור הנר.

עם פרישתו לגמלאות החל לעבוד באופן מלא בסטודיו הפרטי שלו בקיבוצו, ברור חיל, ובמקביל התנדב שעות רבות בעמותת "קרן גרשוני" בה סייע באיתור אמנים חדשים הזקוקים לתמיכה כלכלית לטובת קידום יצירתם. אריה היה נשוי לרחל קוטלר במשך 60 שנים ולהם שלושה ילדים: נעמי זיכרונה לברכה, יוסי ואורי אשר ממשיכים את המורשת האמנותית של אביהם בציור ובפיסול.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]>