ש – קרן גרשוני https://gershoni.org.il קרן מילגות שער הנגב ע"ש צבי גרשוני ז"ל Sun, 09 Aug 2026 11:06:40 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.7 https://gershoni.org.il/wp-content/uploads/2020/04/favicon-gershoni.png ש – קרן גרשוני https://gershoni.org.il 32 32 בנימין שמרון ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f/ Tue, 11 Jul 2023 07:50:23 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1305
בנימין שמרון ז״ל

לזכרו

בנימין שמרון ז״ל

בנימין היה ממקימי נחל עוז. הוא בנה משפחה לתפארת עם ארבעה ילדים, 14 נכדים ושלושה נינים.
תחביבו העיקרי היה צילום, והוא הציג מספר תערוכות שזכו להערכה ולביקורות טובות מאוד.
במשך שנים היה בנימין חבר בקרן גרשוני, וראה במפעל זה תרומה חשובה לקידומם של תושבי האזור בתחומים שונים.

רצועת זיכרון

  • בנימין שמרון ז״ל
בנימין שמרון ז״ל

טקסטים

בנימין היה ממקימי נחל עוז.

הוא בנה משפחה לתפארת עם ארבעה ילדים, 14 נכדים ושלושה נינים.

תחביבו העיקרי היה צילום, והוא הציג מספר תערוכות שזכו להערכה ולביקורות טובות מאוד.

במשך שנים היה בנימין חבר בקרן גרשוני, וראה במפעל זה תרומה חשובה לקידומם של תושבי האזור בתחומים שונים.

דברי פרידה

בנימין היה במשך שנים חבר בקרן גרשוני.

הוא ראה במפעל זה תרומה חשובה לקידומם של תושבי האזור בתחומים שונים.
תמונה מוגדלת
]]> יהודה שטימברג (צופל'ה) ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%9c%d7%94/ Tue, 11 Jul 2023 07:48:06 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1294
יהודה שטימברג (צופל׳ה) ז״ל

לזכרו

יהודה שטימברג (צופל׳ה) ז״ל

צופל׳ה עלה לארץ בשנת 1957 יחד עם שנה אשתו. הם הגיעו לברור חיל במסגרת הגרעין השישי של תנועת דרור הבונים בריו דה ז׳נירו, ברזיל, שם התחנך וחינך לעלייה, לאהבת הארץ והקיבוץ, שהיה מבוניו.
צופל׳ה היה פעיל בוועדות שונות בקיבוץ, והיה ממקימי מפעל "דקו", בו הצטיין בכישוריו הטכניים ובלט בידע הרב שצבר לאורך השנים.
הוא ניחן בהומור משובח ודק הבחנה, אהב אדם, היה רגיש לזולתו ואיש משפחה מחויב מאין כמותו.

רצועת זיכרון

  • יהודה שטימברג (צופל׳ה) ז״ל
יהודה שטימברג (צופל׳ה) ז״ל

טקסטים

צופל׳ה עלה לארץ בשנת 1957 יחד עם שנה אשתו.

הם הגיעו לברור חיל במסגרת הגרעין השישי של תנועת דרור הבונים בריו דה ז׳נירו, ברזיל, שם התחנך וחינך לעלייה, לאהבת הארץ והקיבוץ, שהיה מבוניו.

צופל׳ה היה פעיל בוועדות שונות בקיבוץ, והיה ממקימי מפעל "דקו", בו הצטיין בכישוריו הטכניים ובלט בידע הרב שצבר לאורך השנים.

הוא ניחן בהומור משובח ודק הבחנה. אהב אדם, היה רגיש לזולתו ואיש משפחה מחויב מאין כמותו.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה נוספים בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> יעל ויהודה שוסטר ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%99%d7%a2%d7%9c-%d7%95%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%a8/ Tue, 11 Jul 2023 07:47:27 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1289
יעל ויהודה שוסטר

לזכרם

יעל ויהודה שוסטר

יעל ויהודה נולדו בשתי יבשות שונות. הגורל היהודי שהפגיש אותם והרוח הציונית שפיעמה בהם סחפו אותם לישראל, לקיבוץ מפלסים, להגשמת חזון נביאי ישראל והצדק החברתי.
יהודה היה איש ציבור שמילא בהצלחה תפקידי ניהול בקיבוץ ובארץ: כמזכיר הקיבוץ 5 פעמים, בניהול ענפי חקלאות ותעשיה, במשרד הבטחון, בניהול המכללה, בתנועה הקיבוצית ועוד.
יעל היתה חברת קבוץ מסורה, שעבדה בחקלאות, חינוך בקבוץ ובבית הספר, במועדון לחבר, ובמפעל מס"מ.

רצועת זיכרון

  • יעל ויהודה שוסטר
יעל ויהודה שוסטר

טקסטים

יעל ויהודה נולדו בשתי יבשות שונות. הגורל היהודי שהפגיש אותם והרוח הציונית שפיעמה בהם סחפו אותם לישראל, לקבוץ מפלסים, להגשמת חזון נביאי ישראל והצדק החברתי.

יהודה היה איש ציבור שמילא בהצלחה תפקידי ניהול בקיבוץ ובארץ: כמזכיר הקיבוץ 5 פעמים, בניהול ענפי חקלאות ותעשיה, במשרד הבטחון, בניהול המכללה, בתנועה הקיבוצית ועוד.

יעל היתה חברת קבוץ מסורה, שעבדה בחקלאות, חינוך בקבוץ ובבית הספר, במועדון לחבר, ובמפעל מס"מ.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמכים נוספים בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]> זיוה שיינפלד ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%96%d7%99%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%9c%d7%93/ Wed, 24 Mar 2021 08:56:46 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1163
זיוה שיינפלד

לזכרה

זיוה שיינפלד

זיוה שיינפלד 1936 - 2018

זיוה עלתה מברזיל בגיל 22 כבוגרת תנועת הנוער "דרור" ונקלטה ישר בברור חייל. היא הייתה גננת מקצועית עוד בברזיל ומתחילת דרכה בקיבוץ עסקה בחינוך.
זיוה התחילה כמטפלת ובמשך השנים התפתחה הפכה למורה ולבסוף מנהלת בית הספר היסודי של "שער הנגב".
בהיותה בת למעלה מחמישים, החלה קריירה נוספת בחינוך מבוגרים במסגרת המכינות במכללה.
החינוך עבורה היה אמונה ודרך חיים.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 2 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 3 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 4 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 5 של זיוה שיינפלד
זיוה שיינפלד — תמונה 1
זיוה שיינפלד — תמונה 2
זיוה שיינפלד — תמונה 3
זיוה שיינפלד — תמונה 4
זיוה שיינפלד — תמונה 5
זיוה שיינפלד — תמונה 6
זיוה שיינפלד — תמונה 7
זיוה שיינפלד — תמונה 8

טקסטים

זיוה עלתה מברזיל בגיל 22 כבוגרת תנועת הנוער "דרור" ונקלטה ישר בברור חייל. היא הייתה גננת מקצועית עוד בברזיל ומתחילת דרכה בקיבוץ עסקה בחינוך. זיוה התחילה כמטפלת ובמשך השנים התפתחה הפכה למורה ולבסוף מנהלת בית הספר היסודי של "שער הנגב". בכך לא הסתיימה הקריירה החינוכית שלה באזור. בהיותה בת למעלה מחמישים, החלה קריירה נוספת והפעם בחינוך מבוגרים. היא עבדה בתפקיד ניהולי במסגרת המכינות במכללה ובתפקיד זה קידמה בני נוער שלא השיגו תעודת בגרות בתיכון.

זיוה הייתה אשת מקצוע בחינוך, אך מעבר למקצועיות הייתה דמות חינוכית באישיותה. החינוך עבורה, היה אמונה ודרך חיים. על כן, החליטה המשפחה להנציח את זכרה "במלגת מורשת", במסגרת קרן גרשוני שתורמת רבות לחינוך באזור, כפי שעשתה זיוה כל חייה.

על עצמי: (דברים שזיוה כתבה על עצמה)

הכול התחיל בארץ פולין, שם חיו בעבר משפחות הסבים שלי. הורי שכבר היו חברים היגרו לברזיל, לעיר ריו דה ז'ניירו. ראשון היה אבי ואחריו אמי. הם התחתנו, הולידו אותי ואת אחי דויד.כך התחיל מסלול חיי: למדתי בבית ספר יהודי ברזילאי מכיתה א'. לימודים כלליים בפורטוגזית ובנוסף עברית, יידיש, מסורת, ההיסטוריה של העם היהודי ועל מדינת ישראל. בגיל צעיר התחלתי בנגינה על פסנתר, התקדמתי והתפתחתי בעולם המוסיקה.

הצטרפתי לתנועת הנוער "דרור". היינו באים לתנועה בשבתות ובימי ראשון, בהם למדנו על ארץ ישראל, שרנו שירים בעברית, רקדנו ריקודי עם, יצאנו לטיולים משותפים ועוד. בגיל 18 נבחרתי יחד עם עוד מספר חברים מהתנועה לנסוע לשנת לימודים בישראל, ב"מכון למדריכי חוץ לארץ" בירושלים. בתנועה הכרתי את אברהם שיינפלד, אשר שימש כמזכיר התנועה בכל ברזיל. באוגוסט 1957 התחתנו. לאחר החתונה החלטנו "לעשות עלייה" ולהקים בה את משפחתנו. רצינו שילדנו יוולדו כאן במדינת היהודים וחשבנו שקבוץ ברור חייל, אליו הגיעו חברי תנועת הנוער שלנו, יהיה המקום המתאים. בינואר 1958 הגענו לנמל חיפה באנייה, שם חיכו לנו נציגי הקבוץ והסיעו אותנו במשאית מהנמל לקיבוץ. בקיבוץ נולדו ילדינו עמיר, תניה ויואב, שהפכו אותנו להורים מאושרים וגאים בגדילתם, התפתחותם ובכישוריהם.

כבר בגיל 15, עדיין בברזיל, התחלתי לעבוד בחינוך ילדים ואך טבעי היה שגם בקיבוץ אעסוק בכך. לאחר כמה שנים של עבודה, כמטפלת בגיל ביה"ס, ליוויתי קבוצה מכיתה א' עד שהגיעו למצוות. בשנים 1964-1965 למדתי הוראה, בגילאי גן וכיתות צעירות. לימדתי וחינכתי בבית הספר האזורי שער הנגב ובשנים 1980-1988 ניהלתי את ביה"ס היסודי. לאחר מכן, עבדתי במכינות הקדם אקדמיות לחיילים משוחררים ב"מכללת ספיר".

אותי מסקרנים מאז ומתמיד אנשים (קטנים וגדולים), הצבעים והקולות, כמו גם המילים הן הנאמרות, ואלה הכתובות. בעבודתי עם ילדים שאפתי תמיד ליצור להם סביבה נאה, מגרה ועשירה בכל אלה. אך כיוון שלא ניחנתי בכישורים הנדרשים, עשיתי לי הרגל לאגור ציורים, תמונות, צילומים וכן סיפורים ושירים שיהיו לי לעזר, לעת הצורך ושיבטאו וישלימו את אשר בראשי ובלבי.

השנים שלאחר היציאה לפנסיה מוקדשות לעצמי, פעילות במועדון "יחדיו" והתנדבות בארכיון הקבוץ. במועדון "יחדיו" הצטרפתי לחוג לציור, נהנית מהחברותא, מתהליך היצירה ובעיקר מהעיסוק בצבע, כל צבע בציורי שונה בגווניו מצבעים קודמים ואף פעם איני משתמשת בגווניו מצבעים קודמים ואף איני משתמשת בגווני הצבעים המקוריים.

אני אישה שנהנית מהדברים הפשוטים והקטנים שהחיים מזמנים: פרח, חיוך, מילה טובה, קבלה ואנשים בכלל. מחוברת עדיין לקצב ולמילות המוזיקה הברזילאית. חיה בישראל ומנסה לחוות ולהיות מעורבת במה שקורה כאן בכל תחומי חיינו: הפוליטיקה והאנשים שעושים אותה, סרטים ומוזיקה. מסתקרנת מהאנשים שעושים ויוצרים. ובעיקר אוהבת ונמצאים בליבי ובמחשבותיי – עמיר, תניה, יואב ובני זוגם – איילת, אבשה ויעל, שהפכו לחלק ממני וכמובן, הנכדים היקרים – אלה, עמית, עידן, שירה, מיקה, נוגה ושחר הקטן. די בשמותיהם בשביל לגרום לי אושר גדול.

דברי פרידה

קטעים מתוך הספד לזיוה שנאמרו ע"י זוהר אביטן

15 שנים

מאוגוסט 1990-ועד אוגוסט 2005

עבדנו יחד.

היא המבוגרת ואני הצעיר,

היא הסגנית ואני המנהל.

מהמפגש הראשון למדתי ממנה:

התואר, כל תואר, לא יחליף תכונות של אמת

העושות אדם "אמנטש".

בתקופת עבודתנו המשותפת

חלו שינויים רבים:

מעבר ממכללה אזורית למכללה אקדמית,

תכניות חדשות

תלמידים חדשים ובהם:

עולים מחבר העמים ומאתיופיה,

בני המגזר הבדווי.

עם כולם מצאה זיווה שפה משותפת,

אותה הנחילה לי, בלי שידעה.

להתייחס לאדם,

לא לצבעו, לא לשפתו, לא ללבושו –

לתכונותיו.

יותר מזה, לאישיות שתתפתח ממנו בעתיד.

גם לעת סיום עבודתה.

היא עשתה זאת בחכמה.

היא החליטה, דאגה שתימצא מחליפה.

דאגה להעביר הלאה

את ניסיונה מימים ואת ניסיונה החדש –

מבעד למסננות חכמתה.
תמונה מוגדלת
]]> איקה שטרסברג ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%a9%d7%98%d7%a8%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%92/ Tue, 09 Mar 2021 15:29:18 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1114
איקה שטרסברג

לזכרה

איקה שטרסברג

איקה שטרסברג 1944 - 2003

איקה הצטרפה לאחר לימודיה באוניברסיטה העברית לקיבוץ ארז, בתחילה כמורה שכירה ולאחר מכן כחברה.
רוב ימיה עבדה כמורה לביולוגיה ומחנכת בבית הספר התיכון בשער הנגב, והעמידה דורות של תלמידים שזכרו והוקירו את פועלה.
לצד עבודתה בחינוך התנדבה בתמיכה בחולות לאחר החלמתה מסרטן השד, כתבה את הספר "השנה הראשונה של שארית חיי", ולמדה אמנות, מחשבת ישראל וגריאטריה מתוך רצון מתמשך ללמוד, ליצור ולתת.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של איקה שטרסברג
  • תמונה נבחרת 2 של איקה שטרסברג
  • תמונה נבחרת 3 של איקה שטרסברג
  • תמונה נבחרת 4 של איקה שטרסברג
  • תמונה נבחרת 5 של איקה שטרסברג
איקה שטרסברג — תמונה 1
איקה שטרסברג — תמונה 2
איקה שטרסברג — תמונה 3
איקה שטרסברג — תמונה 4
איקה שטרסברג — תמונה 5
איקה שטרסברג — תמונה 6
איקה שטרסברג — תמונה 7

טקסטים

על קברה של איקה בקיבוץ ארז נכתבו שתי שורות משירה של רחל: "האם אחפוץ גם ליטול ולתת, רק לתת כלום לא די." כביטוי לדרך חייה של איקה.

איקה הצטרפה מיד לאחר תום לימודיה באוניברסיטה העברית לקיבוץ ארז, בתחילה כמורה שכירה ולאחר מכן כחברה. רוב ימיה עבדה כמורה לביולוגיה ומחנכת בית הספר התיכון בשער הנגב.

במסגרת עבודתה העמידה דורות של תלמידים שידעו להוקיר את פועלה וזוכרים את תלמודה וחלקם אף בחרו להמשיך בדרכה.

איקה חלתה בסרטן השד והחלימה. תוך כדי המחלה ובתהליך ההחלמה השרתה רוח טובה ואופטימיות סביבה. היא חזרה מיד ללמד תוך כדי טיפולים והקרנות כי זו הייתה סביבתה הטבעית והנוחה ביותר. לאחר החלמתה התנדבה ב"יד להחלמה" כתומכת בחולות, מיד לאחר הניתוח שעברו. בתוקף התנדבותה נענתה לכל קריאה מבית החולים והתייצבה מיד למראשות החולה לאוששה. את שנת ההחלמה תיארה בספר בשם "השנה הראשונה של שארית חיי" שכתבה והוציאה לאור .

איקה נפטרה כעשר שנים מאוחר יותר ממחלה אחרת.

איקה לא שקטה על שמריה, למדה ציור והדפס רשת כדי לספק נטייתה וכשרונה באמנות. למדה מחשבת ישראל להרחיב אופקיה ולממש משמעות מחנכת בישראל. ולמדה גריאטריה כדי שתוכל לתרום יותר לקהילה. הרי תמיד רצתה לתת.

איקה גידלה וחינכה שלושה ילדים, אך לא זכתה להכיר את ששת נכדיה שיודעים שיש להם סבתא אי שם בשמים.

נאמר" זכר צדיק לברכה", זכרה תמיד יהיה ברכה לאוהביה, למוקיריה ובעיקר לתלמידיה.

דברי פרידה

איקה / יונתן

על קברך הרענן

לא רק אבן ומצבת

ולא זרי פרחים לבד

עטֶרת לְתִּלך.

על קברך הֵצבת

ליד וָשם וזכר

אור תורה חצוב מאלף תלמידיך

וחניכיך, להם הקדשת את לשדך.

זֵרים הבאנו לך

של חברוּת, אותה יצרת בְּשֶׁקד.

של רעות מאלף חבריך

אשר ידעת לרקום הקשר אל לבם.

ככוכבים אשר אורם יגיע

אל עיננו והם כבו מכבר

כך אורך לעד ייגה

גם אם אבדת ונטמנת לעד.

ובאשר אלך ילך עמי נָגְהֵך,

וזוהרך יִקְרָן, יאיר ויכוון.

ואם אתע ואם תאבד הדרך

יהיה האור הזה לי למצפן.
תמונה מוגדלת
]]> שולמית (סולי) קרת ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%96%d7%9c/ Thu, 16 Apr 2020 16:52:55 +0000 https://gershoni.org.il/?p=687
שולמית (סולי) קרת

לזכרה

שולמית (סולי) קרת

שולמית (סולי) קרת 1931 - 2019

סולי נולדה במוזסוויל שבארגנטינה, ובשנת 1953 עלתה לישראל עם קבוצת חלוצים מאיחוד הבונים דרור.
יחד עם חיים (ג'ימי) קרת הייתה בין מקימי קיבוץ אור הנר, והשניים חיו בזוגיות יפה במשך 67 שנים.
סולי הקדישה שנים רבות לחינוך, לימדה ביולוגיה ומתמטיקה בבית החינוך שער הנגב, והקימה את ספריית הילדים וספריית העיון בקיבוץ אור הנר.
היא נודעה בזיכרונה יוצא הדופן, באהבתה לבישול ובידיה הטובות שסייעו לכל מי שנזקק לתיקון קטן.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 2 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 3 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 4 של שולמית סולי קרת
שולמית סולי קרת — תמונה 1
שולמית סולי קרת — תמונה 2
שולמית סולי קרת — תמונה 3
שולמית סולי קרת — תמונה 4

טקסטים

סולי נולדה להורים יעקב ודינה לבית קיבטיניץ במוזסוויל, המושבה היהודית הראשונה בארגנטינה. לסולי היה אח אחד. בגיל 5 עברה המשפחה לעיר רוסריו שם שהתה עד עת עלייתה לישראל בשנת 1953 עם קבוצת חלוצים מאיחוד הבונים דרור. עוד טרם עלייתם ארצה נישאו בני הזוג חיים (ג'ימי) ושלומית קרת וחיו בזוגיות יפה 67 שנים.

הקבוצה אליה השתייכו התיישבה לראשונה ב'גבעות זייד' שהיה ישוב קיים. קשיי פרנסה ביישוב הקיים, יחד עם הרצון להגשמה ברוח חזונו של דוד בן גוריון, הביאה את הקבוצה לרדת לנגב ולהקים קיבוץ חדש; 'אור הנר' באזור שער הנגב. בתחילת הדרך עבדה סולי בחינוך לגיל הרך ובהמשך יצאה ללימודי הוראה והשתלבה כמורה מקצועית וכמחנכת, בתחומי הביולוגיה והמתמטיקה, ב"בית החינוך שער הנגב". אין ילד בשער הנגב אשר למד בחטיבת הביניים בין השנים 1967 -2000 שלא למד תחת שרביטה. במקביל הקימה סולי את ספריית הילדים וספריית העיון בקיבוץ אור הנר. בפרויקט זה מצאה עניין רב ותענוג גדול ועם השנים אף הרחיבה את הספריה, מיחשבה אותה והייתה למנטורית עבור כל הספרניות באזור.

סולי שלנו אהבה לבשל, בין המאכלים את טעמם אין לתאר במילים, נמצאים: קנישס, אמפנדס, סלט חצילים, עוגת גבינה ורולדת דולסה דה לצ'ה. בין תחביביה, סולי היתה מתקנת המשקפיים של הקיבוץ. היתה לה ערכה עם כל הברגים והמברגים הקטנים ובנפש חפצה הייתה מסייעת לכל ילד ומבוגר שמשקפיו נשברו או שהתעקמו. היו לה ידיים טובות ואהבה לתיקונים והדבקת חפצים שנשברו. לסולי היה זיכרון מדהים והיא ידעה לספר את סיפור ההיסטוריה של כול ענף בעץ המשפחתי, בדיוק מירבי בפרטי חייו מי היה ומה עלה בגורלו.

לסולי וגי'מי 3 ילדים- מיכל, גדעון ואסנת.

ציפור שניה
מילים: נתן זך
(נחקק על מצבתה)

רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.

עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.
תמונה מוגדלת
]]>