ק – קרן גרשוני https://gershoni.org.il קרן מילגות שער הנגב ע"ש צבי גרשוני ז"ל Sun, 13 Sep 2026 23:18:00 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.10 https://gershoni.org.il/wp-content/uploads/2020/04/favicon-gershoni.png ק – קרן גרשוני https://gershoni.org.il 32 32 מירוש ודוד קולטין ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9-%d7%95%d7%93%d7%95%d7%93-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%99%d7%9f/ Tue, 11 Jul 2023 07:45:04 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1283
מירוש ודוד קולטין

לזכרם

מירוש ודוד קולטין

מרים (מירוש) קולטין 1935 - 2014
דוד קולטין 1934 - 2014

דוד הצטרף לקיבוץ גבים בשנת 1951 במסגרת גרעין "מגשימים", ושילב לאורך חייו עשייה כלכלית וניהולית עם אהבה גדולה למוזיקה.
מרים (מירוש) הצטרפה לקיבוץ גבים בשנת 1952 במסגרת גרעין ב׳ של "מגשימים", שם פגשה את דוד והשניים נישאו.
מירוש הקדישה שנים רבות לחינוך ולתרבות בקיבוץ, ודוד מילא תפקידים כלכליים בקיבוץ, באזור ובתנועה הקיבוצית.
בביתם תמיד נשמעה מוזיקה קלאסית, והשניים היו חובבי תרבות, קונצרטים, הצגות ותערוכות.
מירוש ודוד גידלו שלושה ילדים — יונתן, אופיר ומיכל — וזכו לתשעה נכדים.

רצועת זיכרון

  • מירוש ודוד קולטין
מירוש ודוד קולטין

טקסטים

דוד קולטין (1934-2014) נולד בשכונת בורוכוב בגבעתיים בשנת 1934. בילדותו גילה כישרון מוסיקלי וניגן על כינור. בהיותו בן 11 נפטר אביו. אימו נאלצה לקחת אותו ואת אחיו הצעיר לגור בארה"ב אצל קרובי משפחתה. למרות שהתגוררו רק שנים ספורות בארה"ב דבק בדוד "החיידק האמריקאי". הוא דיבר אנגלית שוטפת במבטא אמריקאי מושלם וחיבב מאד את התרבות האמריקאית. בשנת 1951 הצטרף לקיבוץ גבים במסגרת גרעין "מגשימים". בראיון שנתן לעלון הקיבוץ אמר שאת חייו הוא מחלק לשניים. החלק הפיננסי והחלק המוזיקלי.

דוד שימש בעיקר בתפקידים כלכליים, בקיבוץ כמרכז משק, גזבר ויו"ר הנהלה כלכלית. באזור כגזבר המפעלים האזוריים בשער הנגב, בתנועה בוועדת תעשיה של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" וכסמנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית. במשך כל הזמן לא נטש את אהבתו הגדולה למוזיקה, יצא לקורס מנצחי מקהלות, הקים מקהלה בגבים, היה מדליק הנרות הקבוע בחנוכה ואב הסדר בפסח במשך שנים רבות, היווה חלק מרכזי ב"תזמורת בצורת" המפורסמת ובחבורות זמר בקיבוץ.

במסגרת תפקידו בוועדת התעשייה של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" טיפל בהבאת מפעל "זמיר", ליצור חליליות, לגבים ואף היה מנהלו במשך מספר שנים. בתפקיד זה שילב דוד את אהבתו הגדולה למוזיקה עם יכולותיו הניהוליות פיננסיות. בכל תפקידיו יצר קשרים אישיים וחברתיים עם קולגות לעבודה, לקוחות ואף עם מתחרים.

מרים (מירוש) לוינסון (1935-2014) נולדה בקרית חיים בשנת 1935. בהיותה בת 13 נהרג אחיה הגדול בקרבות שיחרור הנגב במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 1952 הצטרפה מירוש לקיבוץ גבים במסגרת גרעין ב' של "מגשימים" שם פגשה את דוד והשניים נישאו.

מירוש עבדה במשך שנים רבות כמורה ומחנכת לקבוצות של "חברות נוער" בקיבוץ, לימדה בכיתות א' בקיבוץ ובבית הספר וכן לימדה את השפה העברית באולפן בקיבוץ. היא היתה מורה אהובה על תלמידיה. משך כל השנים פעלה מירוש בתחומי תרבות רבים בקיבוץ. יזמה והפיקה חגים וערבים ייחודיים בנושאים שונים, ביימה והפיקה מופעי בר-מצווה, ייסדה את "ערב השערים" לבני המצוה (בו בני המצוה ומשפחותיהם שיתפו את כלל הקיבוץ בסיפורם המשפחתי), היתה אחראית ליצירת הגדת הפסח הייחודית של קיבוץ גבים ועוד. כמו כן הקימה וניהלה את "בית מאירה" שמשמש עד היום כספריה, חדר עיון ומשחק יצירתי לילדי הקיבוץ.

כבת למשפחה שכולה, נושא ההנצחה היה קרוב מאד לליבה והיא עסקה בו רבות בביתה ובקיבוץ. עוד בטרם הוכרז יום הזיכרון כיום אבל לאומי דאגה מירוש לקיים טקסי אזכרה ביום זה. גם יום השואה לווה תמיד בסידור הפרחים המסורתי של ששה פרחי קאלה לבנים בכניסה לחדר האוכל.

מירוש ודוד גידלו 3 ילדים: יונתן, אופיר ומיכל, וזכו ל-9 נכדים. בביתם תמיד נשמעה מוזיקה קלאסית ממערכת הסטריאו ומאוסף התקליטים המרשים שהיה ברשותם. היו חובבי תרבות ואהבו מאד קונצרטים, הצגות ותערוכות שונות.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמכים נוספים בעמוד המקורי.

תמונה מוגדלת
]]>
שולמית (סולי) קרת ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%96%d7%9c/ Thu, 16 Apr 2020 16:52:55 +0000 https://gershoni.org.il/?p=687
שולמית (סולי) קרת

לזכרה

שולמית (סולי) קרת

שולמית (סולי) קרת 1931 - 2019

סולי נולדה במוזסוויל שבארגנטינה, ובשנת 1953 עלתה לישראל עם קבוצת חלוצים מאיחוד הבונים דרור.
יחד עם חיים (ג'ימי) קרת הייתה בין מקימי קיבוץ אור הנר, והשניים חיו בזוגיות יפה במשך 67 שנים.
סולי הקדישה שנים רבות לחינוך, לימדה ביולוגיה ומתמטיקה בבית החינוך שער הנגב, והקימה את ספריית הילדים וספריית העיון בקיבוץ אור הנר.
היא נודעה בזיכרונה יוצא הדופן, באהבתה לבישול ובידיה הטובות שסייעו לכל מי שנזקק לתיקון קטן.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 2 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 3 של שולמית סולי קרת
  • תמונה נבחרת 4 של שולמית סולי קרת
שולמית סולי קרת — תמונה 1
שולמית סולי קרת — תמונה 2
שולמית סולי קרת — תמונה 3
שולמית סולי קרת — תמונה 4

טקסטים

סולי נולדה להורים יעקב ודינה לבית קיבטיניץ במוזסוויל, המושבה היהודית הראשונה בארגנטינה. לסולי היה אח אחד. בגיל 5 עברה המשפחה לעיר רוסריו שם שהתה עד עת עלייתה לישראל בשנת 1953 עם קבוצת חלוצים מאיחוד הבונים דרור. עוד טרם עלייתם ארצה נישאו בני הזוג חיים (ג'ימי) ושלומית קרת וחיו בזוגיות יפה 67 שנים.

הקבוצה אליה השתייכו התיישבה לראשונה ב'גבעות זייד' שהיה ישוב קיים. קשיי פרנסה ביישוב הקיים, יחד עם הרצון להגשמה ברוח חזונו של דוד בן גוריון, הביאה את הקבוצה לרדת לנגב ולהקים קיבוץ חדש; 'אור הנר' באזור שער הנגב. בתחילת הדרך עבדה סולי בחינוך לגיל הרך ובהמשך יצאה ללימודי הוראה והשתלבה כמורה מקצועית וכמחנכת, בתחומי הביולוגיה והמתמטיקה, ב"בית החינוך שער הנגב". אין ילד בשער הנגב אשר למד בחטיבת הביניים בין השנים 1967 -2000 שלא למד תחת שרביטה. במקביל הקימה סולי את ספריית הילדים וספריית העיון בקיבוץ אור הנר. בפרויקט זה מצאה עניין רב ותענוג גדול ועם השנים אף הרחיבה את הספריה, מיחשבה אותה והייתה למנטורית עבור כל הספרניות באזור.

סולי שלנו אהבה לבשל, בין המאכלים את טעמם אין לתאר במילים, נמצאים: קנישס, אמפנדס, סלט חצילים, עוגת גבינה ורולדת דולסה דה לצ'ה. בין תחביביה, סולי היתה מתקנת המשקפיים של הקיבוץ. היתה לה ערכה עם כל הברגים והמברגים הקטנים ובנפש חפצה הייתה מסייעת לכל ילד ומבוגר שמשקפיו נשברו או שהתעקמו. היו לה ידיים טובות ואהבה לתיקונים והדבקת חפצים שנשברו. לסולי היה זיכרון מדהים והיא ידעה לספר את סיפור ההיסטוריה של כול ענף בעץ המשפחתי, בדיוק מירבי בפרטי חייו מי היה ומה עלה בגורלו.

לסולי וגי'מי 3 ילדים- מיכל, גדעון ואסנת.


ציפור שניה
מילים: נתן זך
(נחקק על מצבתה)

רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.

עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.

תמונה מוגדלת
]]>
אריה קוטלר ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a8/ Sun, 12 Apr 2020 09:12:04 +0000 https://gershoni.org.il/?p=517
אריה קוטלר

לזכרו

אריה (ליאון) קוטלר

אריה (ליאון) קוטלר 1940 - 2019

אריה קוטלר (1940–2019) היה צייר, פסל, קרמיקאי ואמן קיר ישראלי, יליד ארגנטינה. במשך יותר מחמישה עשורים עסק בציור, פיסול, קרמיקה, תבליטים, סגרפיטו ויצירות במרחב הציבורי. יצירתו שילבה בין שורשיו הדרום־אמריקאיים לבין הנוף, החומר והתרבות הקיבוצית בישראל.

קוטלר נולד ב־30 בספטמבר 1940 בעיר פוסאדס (Posadas), במחוז מיסיונס שבצפון־מזרח ארגנטינה, למשפחה ציונית ומסורתית. בשנת 1956, בגיל 16, עלה לישראל במסגרת עליית הנוער. בתחילה הגיע לקיבוץ משמר השרון ובהמשך הצטרף לקיבוץ ברור חיל, שהפך לביתו ולמוקד מרכזי בחייו וביצירתו.

בשנת 1957 התגייס לצה”ל ושירת בצנחנים. במלחמת ששת הימים שירת במילואים בחטיבה 55 של הצנחנים והשתתף בקרבות בירושלים.

בשנת 1962 למד ציור אצל הצייר אריה מרגושילסקי בבית הספר לאמנות בבת ים, ובהמשך יצא לאירופה להשתלמות נוספת בציור. עם זאת, כבר בסוף שנות ה־50 החל ליצור עבודות אמנות בברור חיל. תבליט גבס מופשט שיצר בחדר האוכל של הקיבוץ מתוארך ל־1959.

קרמיקה ברור חיל

בשנת 1967 הצטרף קוטלר לבית המלאכה “קרמיקה ברור חיל”, ובהמשך הפך למעצב הראשי ולמנהל התפעולי של המפעל.

במסגרת עבודתו בקרמיקה פיתח שפה עיצובית ששילבה השפעות של ארכיאולוגיה ותרבות חומרית ארץ־ישראלית עם צורות ומוטיבים שמקורם בדרום אמריקה. עבודתו בתחום הקרמיקה חיברה בין אמנות, עיצוב, חומר ואדריכלות לבין חיי היומיום בקיבוץ.

בארכיון אריה קוטלר, השמור במרכז המידע לאמנות ישראלית של מוזיאון ישראל, נמצאים הצילומים של כלי קרמיקה, קטלוגים, מחירים וחומרי תיעוד של “קרמיקה ברור חיל”.

הציור ותערוכת היחיד הראשונה

לצד עבודתו בקרמיקה המשיך קוטלר לעסוק בציור כאמן עצמאי.

בשנת 1973 הציג תערוכת יחיד בגלריה ספראי בירושלים. בעיתון “מעריב” פורסמה באפריל אותה שנה ביקורת על התערוכה תחת הכותרת “פרפרים אינם חופשיים בציוריו של אריה קוטלר”. התערוכה מתועדת כתערוכת היחיד הראשונה שלו.

כבר בשלב זה פעל קוטלר מעבר למסגרת הקיבוצית והציג את ציוריו בזירת האמנות הישראלית.

מקסיקו והשפעת דרום אמריקה

נקודת מפנה משמעותית בהתפתחותו האמנותית התרחשה בסוף שנות ה־70.

בשנים 1978–1979 נסע קוטלר למקסיקו במסגרת מלגה מטעם המועצה האזורית שער הנגב. בתקופה זו יצר קשר עם אמן הפרסקו המקסיקני מריו אורוסקו ריברה (Mario Orozco Rivera) ולמד ממנו את טכניקת הסגרפיטו.

הוא השתתף ביצירת עבודת קיר באוניברסיטת פואבלה, וביולי 1979 נפתחה תערוכת יחיד שלו במקסיקו סיטי.

השהות במקסיקו חיזקה ביצירתו את הקשר לתרבויות החזותיות של אמריקה הלטינית ולאמנות הילידית. החיבור היה משמעותי במיוחד עבור אמן שנולד בדרום אמריקה ועזב אותה כנער.

השפה האמנותית

יצירתו של קוטלר התפתחה על פני מגוון רחב של מדיומים, אך ניתן לזהות בה שפה חזותית עקבית.

עבודותיו מאופיינות בצורות אורגניות, מופשטות ולעיתים סמליות, ובקשר חזק לאדמה, חקלאות, לטבע ולאדם. בציוריו, בפסליו ובתבליטיו מופיעים בין השאר שדות, בעלי חיים, שמש, גרמי שמיים ודמויות אנושיות.

הצבעוניות שלו נשענה פעמים רבות על גוני אדמה — חום, אוקר וגוונים כהים — והחומר עצמו היה חלק משמעותי מהשפה האמנותית.

המופשט ביצירתו לא היה בהכרח מנותק מהמציאות. פעמים רבות הוא לקח נוף, שדות, בעלי חיים ודמויות ולתרגם אותם לצורות, סימנים וסמלים.

ברור חיל כמרחב יצירה

אחד המאפיינים הייחודיים ביותר ביצירתו של קוטלר הוא הקשר בין האמנות שלו לבין המקום שבו חי.

חלק משמעותי מעבודותיו אינו נמצא בגלריות או במוזיאונים אלא משולב בתוך המרחב של קיבוץ ברור חיל.

הוא יצר תבליטים בחדר האוכל, עבודות קרמיקה על מבנים ובתי חברים, פסלים, עיטורים, עבודות קיר ויצירות במבני ציבור ובמרחבים פתוחים.

אחת העבודות הבולטות שלו היא “ימים קדומים”, שנוצרה בשנת 1981 על קיר המקלט של המרכז הקהילתי בברור חיל. העבודה משלבת טיח, צבע וקרמיקה בטכניקות של סגרפיטו ותבליט ועוסקת בדמויות, חקלאות, בעלי חיים והיסטוריה.

עבודה מוכרת נוספת היא “שמש מחייכת”, יצירת מתכת במועדון הילדים בקיבוץ.

קוטלר השתתף גם ביצירת עבודות קיר בקיבוץ אור הנר.

במובן זה, ברור חיל עצמו הפך למעין מרחב תצוגה מתמשך של יצירתו, והגבול בין האמנות, האדריכלות וחיי הקהילה כמעט נעלם.

החזרה לארגנטינה

הקשר של קוטלר לדרום אמריקה נמשך לאורך חייו.

בשנת 1987 חזר לפוסאדס, עיר הולדתו בארגנטינה, ושם יצר את עבודת הסגרפיטו “לוחם רכוב על סוס” במרכז האמנות Cerro Orion.

העבודה נוצרה במרחב הציבורי ונמצאת בבעלות עיריית פוסאדס.

החזרה לעיר הולדתו כאמן, כשלושים שנה לאחר שעזב אותה כנער בדרכו לישראל, מהווה מאין סגירת מעגל ביוגרפית אומנותית.

פעילות ציבורית ואמנותית

מפעל קרמיקה ברור חיל נסגר בשנת 1985. לאחר סגירתו המשיך קוטלר לעבוד כאמן עצמאי ובמקביל מילא שורה של תפקידים ציבוריים.

הוא עסק בתכנון האדריכלי של ברור חיל בתקופה שבה השתנה מבנה הקיבוץ בעקבות המעבר ללינה משפחתית, היה אחראי על ענף הבנייה ובהמשך שימש רכז המחלקה לאמנות בתנועה הקיבוצית המאוחדת.

הוא גם למד ולימד בדרום אמריקה והמשיך ליצור במשך שנים רבות בסטודיו שלו בברור חיל.

לאורך הקריירה הציג קוטלר בתערוכות בישראל ומחוצה לה, בין השאר בישראל, מקסיקו, ארגנטינה וגרמניה. עבודות שלו נמצאות באוספים פרטיים ובמרחבים ציבוריים בישראל ובדרום אמריקה.

מורשת

אריה קוטלר נפטר ב־19 במרץ 2019, בגיל 78.

הוא הותיר אחריו גוף יצירה רחב המתפרש על פני כשישה עשורים. ציורים, פסלים, כלי קרמיקה, תבליטים ועבודות קיר שלו ממשיכים להתקיים בברור חיל, במקומות נוספים בישראל ובדרום אמריקה.

ארכיון אריה קוטלר שמור כיום במרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל וכולל תיעוד של יצירתו ושל פעילותו בתחום הקרמיקה והאמנות.

מורשתו אינה מסתכמת ביצירות בודדות. הוא היה אמן שחיבר בין ציור, פיסול, קרמיקה ואדריכלות; בין ישראל לדרום אמריקה; ובין עבודת הסטודיו לבין המקום, הקהילה והחיים עצמם.

אריה קוטלר היה אמן רב־תחומי ישראלי־ארגנטינאי, שיצירתו חיברה בין שורשיו הדרום־אמריקאיים לבין הנוף, החומר והתרבות הקיבוצית בישראל, שהותירה חותם ממשי במרחב שבו חי ופעל.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של אריה קוטלר
  • תמונה נבחרת 2 של אריה קוטלר
  • תמונה נבחרת 3 של אריה קוטלר
  • תמונה נבחרת 4 של אריה קוטלר
אריה קוטלר — תמונה 1
אריה קוטלר — תמונה 2
אריה קוטלר — תמונה 3
אריה קוטלר — תמונה 4

אריה (ליאון) קוטלר — צייר, פסל ואמן רב־תחומי

אריה קוטלר (1940–2019) היה צייר, פסל, קרמיקאי ואמן קיר ישראלי, יליד ארגנטינה. במשך יותר מחמישה עשורים עסק בציור, פיסול, קרמיקה, תבליטים, סגרפיטו ויצירות במרחב הציבורי. יצירתו שילבה בין שורשיו הדרום־אמריקאיים לבין הנוף, החומר והתרבות הקיבוצית בישראל.

קוטלר נולד ב־30 בספטמבר 1940 בעיר פוסאדס (Posadas), במחוז מיסיונס שבצפון־מזרח ארגנטינה, למשפחה ציונית ומסורתית. בשנת 1956, בגיל 16, עלה לישראל במסגרת עליית הנוער. בתחילה הגיע לקיבוץ משמר השרון ובהמשך הצטרף לקיבוץ ברור חיל, שהפך לביתו ולמוקד מרכזי בחייו וביצירתו.

בשנת 1957 התגייס לצה”ל ושירת בצנחנים. במלחמת ששת הימים שירת במילואים בחטיבה 55 של הצנחנים והשתתף בקרבות בירושלים.

בשנת 1962 למד ציור אצל הצייר אריה מרגושילסקי בבית הספר לאמנות בבת ים, ובהמשך יצא לאירופה להשתלמות נוספת בציור. עם זאת, כבר בסוף שנות ה־50 החל ליצור עבודות אמנות בברור חיל. תבליט גבס מופשט שיצר בחדר האוכל של הקיבוץ מתוארך ל־1959.

קרמיקה ברור חיל

בשנת 1967 הצטרף קוטלר לבית המלאכה “קרמיקה ברור חיל”, ובהמשך הפך למעצב הראשי ולמנהל התפעולי של המפעל.

במסגרת עבודתו בקרמיקה פיתח שפה עיצובית ששילבה השפעות של ארכיאולוגיה ותרבות חומרית ארץ־ישראלית עם צורות ומוטיבים שמקורם בדרום אמריקה. עבודתו בתחום הקרמיקה חיברה בין אמנות, עיצוב, חומר ואדריכלות לבין חיי היומיום בקיבוץ.

בארכיון אריה קוטלר, השמור במרכז המידע לאמנות ישראלית של מוזיאון ישראל, נמצאים הצילומים של כלי קרמיקה, קטלוגים, מחירים וחומרי תיעוד של “קרמיקה ברור חיל”.

הציור ותערוכת היחיד הראשונה

לצד עבודתו בקרמיקה המשיך קוטלר לעסוק בציור כאמן עצמאי.

בשנת 1973 הציג תערוכת יחיד בגלריה ספראי בירושלים. בעיתון “מעריב” פורסמה באפריל אותה שנה ביקורת על התערוכה תחת הכותרת “פרפרים אינם חופשיים בציוריו של אריה קוטלר”. התערוכה מתועדת כתערוכת היחיד הראשונה שלו.

כבר בשלב זה פעל קוטלר מעבר למסגרת הקיבוצית והציג את ציוריו בזירת האמנות הישראלית.

מקסיקו והשפעת דרום אמריקה

נקודת מפנה משמעותית בהתפתחותו האמנותית התרחשה בסוף שנות ה־70.

בשנים 1978–1979 נסע קוטלר למקסיקו במסגרת מלגה מטעם המועצה האזורית שער הנגב. בתקופה זו יצר קשר עם אמן הפרסקו המקסיקני מריו אורוסקו ריברה (Mario Orozco Rivera) ולמד ממנו את טכניקת הסגרפיטו.

הוא השתתף ביצירת עבודת קיר באוניברסיטת פואבלה, וביולי 1979 נפתחה תערוכת יחיד שלו במקסיקו סיטי.

השהות במקסיקו חיזקה ביצירתו את הקשר לתרבויות החזותיות של אמריקה הלטינית ולאמנות הילידית. החיבור היה משמעותי במיוחד עבור אמן שנולד בדרום אמריקה ועזב אותה כנער.

השפה האמנותית

יצירתו של קוטלר התפתחה על פני מגוון רחב של מדיומים, אך ניתן לזהות בה שפה חזותית עקבית.

עבודותיו מאופיינות בצורות אורגניות, מופשטות ולעיתים סמליות, ובקשר חזק לאדמה, חקלאות, לטבע ולאדם. בציוריו, בפסליו ובתבליטיו מופיעים בין השאר שדות, בעלי חיים, שמש, גרמי שמיים ודמויות אנושיות.

הצבעוניות שלו נשענה פעמים רבות על גוני אדמה — חום, אוקר וגוונים כהים — והחומר עצמו היה חלק משמעותי מהשפה האמנותית.

המופשט ביצירתו לא היה בהכרח מנותק מהמציאות. פעמים רבות הוא לקח נוף, שדות, בעלי חיים ודמויות ולתרגם אותם לצורות, סימנים וסמלים.

ברור חיל כמרחב יצירה

אחד המאפיינים הייחודיים ביותר ביצירתו של קוטלר הוא הקשר בין האמנות שלו לבין המקום שבו חי.

חלק משמעותי מעבודותיו אינו נמצא בגלריות או במוזיאונים אלא משולב בתוך המרחב של קיבוץ ברור חיל.

הוא יצר תבליטים בחדר האוכל, עבודות קרמיקה על מבנים ובתי חברים, פסלים, עיטורים, עבודות קיר ויצירות במבני ציבור ובמרחבים פתוחים.

אחת העבודות הבולטות שלו היא “ימים קדומים”, שנוצרה בשנת 1981 על קיר המקלט של המרכז הקהילתי בברור חיל. העבודה משלבת טיח, צבע וקרמיקה בטכניקות של סגרפיטו ותבליט ועוסקת בדמויות, חקלאות, בעלי חיים והיסטוריה.

עבודה מוכרת נוספת היא “שמש מחייכת”, יצירת מתכת במועדון הילדים בקיבוץ.

קוטלר השתתף גם ביצירת עבודות קיר בקיבוץ אור הנר.

במובן זה, ברור חיל עצמו הפך למעין מרחב תצוגה מתמשך של יצירתו, והגבול בין האמנות, האדריכלות וחיי הקהילה כמעט נעלם.

החזרה לארגנטינה

הקשר של קוטלר לדרום אמריקה נמשך לאורך חייו.

בשנת 1987 חזר לפוסאדס, עיר הולדתו בארגנטינה, ושם יצר את עבודת הסגרפיטו “לוחם רכוב על סוס” במרכז האמנות Cerro Orion.

העבודה נוצרה במרחב הציבורי ונמצאת בבעלות עיריית פוסאדס.

החזרה לעיר הולדתו כאמן, כשלושים שנה לאחר שעזב אותה כנער בדרכו לישראל, מהווה מאין סגירת מעגל ביוגרפית אומנותית.

פעילות ציבורית ואמנותית

מפעל קרמיקה ברור חיל נסגר בשנת 1985. לאחר סגירתו המשיך קוטלר לעבוד כאמן עצמאי ובמקביל מילא שורה של תפקידים ציבוריים.

הוא עסק בתכנון האדריכלי של ברור חיל בתקופה שבה השתנה מבנה הקיבוץ בעקבות המעבר ללינה משפחתית, היה אחראי על ענף הבנייה ובהמשך שימש רכז המחלקה לאמנות בתנועה הקיבוצית המאוחדת.

הוא גם למד ולימד בדרום אמריקה והמשיך ליצור במשך שנים רבות בסטודיו שלו בברור חיל.

לאורך הקריירה הציג קוטלר בתערוכות בישראל ומחוצה לה, בין השאר בישראל, מקסיקו, ארגנטינה וגרמניה. עבודות שלו נמצאות באוספים פרטיים ובמרחבים ציבוריים בישראל ובדרום אמריקה.

מורשת

אריה קוטלר נפטר ב־19 במרץ 2019, בגיל 78.

הוא הותיר אחריו גוף יצירה רחב המתפרש על פני כשישה עשורים. ציורים, פסלים, כלי קרמיקה, תבליטים ועבודות קיר שלו ממשיכים להתקיים בברור חיל, במקומות נוספים בישראל ובדרום אמריקה.

ארכיון אריה קוטלר שמור כיום במרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל וכולל תיעוד של יצירתו ושל פעילותו בתחום הקרמיקה והאמנות.

מורשתו אינה מסתכמת ביצירות בודדות. הוא היה אמן שחיבר בין ציור, פיסול, קרמיקה ואדריכלות; בין ישראל לדרום אמריקה; ובין עבודת הסטודיו לבין המקום, הקהילה והחיים עצמם.

אריה קוטלר היה אמן רב־תחומי ישראלי־ארגנטינאי, שיצירתו חיברה בין שורשיו הדרום־אמריקאיים לבין הנוף, החומר והתרבות הקיבוצית בישראל, שהותירה חותם ממשי במרחב שבו חי ופעל.

דברי פרידה

לא צורפו דברי פרידה או מסמך נפרד נוסף בעמוד המקורי.

תמונה מוגדלת
]]>