דובוש נולד בירושלים, ארבע שנים טרם הקמת המדינה, וגדל בגבעתיים וברחובות.

הוא הגיע לקיבוץ כפר עזה עם גרעין יגב, והפך מיד לאחת הדמויות המיוחדות, שהיו חלק מזהותם הקיבוצית והאנושית של כפר עזה ושל שער הנגב.

דובוש היה איש של אידאולוגיה וערכים ופעל ברוח זאת בשליחויות ומשימות חברתיות מגוונות מטעם הקיבוץ, ביניהן במחלקת הכשרות של הנוער העובד, שותפות אזורית בין שדרות לקיבוצי האזור, מדריך ומחנך של חברת נוער ובקליטת עלייה במסגרת "בית ראשון במולדת" וקליטת יוצאי אתיופיה.

בקיבוץ היה רפתן ולולן, מזכיר, רכז תרבות, מרכז ועדת חברה וועדות אחרות ועורך עלון הקיבוץ לאורך שנים.

דובוש היה סקרן ואספן בלתי נלאה ולצד עיסוקיו בקהילה פיתח שורת תחביבים שהלהיבו ומילאו את עולמו. מעל כולם בלט אוסף בולים עצום ששיא תפארתו באוסף בולי ילדים מושקע ויפהפה, והפעלת חוגי בולאות לילדים. הוא נסחף בסקרנות חקרנית נמרצת אחרי שורה ארוכה של עניינים, ביניהם פרטי היסטוריה וגאוגרפיה מקומית ואזורית, כמו קרבות מלחמת העולם הראשונה שהתחוללו בדרום, מגדלי מים, רכבת העמק, לימודי יהדות ועוד-ועוד-ועוד.

מעל לכל דובוש היה איש של אנשים – ליבו הרחב חבק כל מי שנזקק לתמיכה ועזרה, כל כולו סולידריות ואמפתיה, מחויבות חברתית ושמחת חיים. ההומור עמד תמיד לצדו, הוא היה בדחן, קוסם, מנחה חתונות מיתולוגי בקיבוץ, ורוח חיה בחיי הקהילה ובמשפחתו.

דובוש נפטר בשנת 2011, בן 67, לאחר מאבק במחלת הסרטן והשאיר אחריו את אביטל אשתו, ארבעת ילדיו ומשפחותיהם.

המשפחה גאה לחלק מלגות לסטודנטים שעוסקים בתחומים שהיו יקרים לליבו.