ז – קרן גרשוני https://gershoni.org.il קרן מילגות שער הנגב ע"ש צבי גרשוני ז"ל Sun, 09 Aug 2026 10:36:29 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.9 https://gershoni.org.il/wp-content/uploads/2020/04/favicon-gershoni.png ז – קרן גרשוני https://gershoni.org.il 32 32 זיוה גרימן ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%96%d7%99%d7%95%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%9f/ Tue, 11 Jul 2023 07:49:31 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1299
זיוה גרימן ז״ל

לזכרה

זיוה גרימן ז״ל

זיוה גרימן נולדה התבגרה וחייתה בקיבוץ ניר עם.
היתה אשת חינוך - עבדה כמטפלת בגני הילדים, כמורה בבית הספר היסודי שער הנגב.
כבת למייסדי הקיבוץ היתה שותפה בעיצוב חיי התרבות בקיבוץ ופעילה בוועדות ובניהול החינוך בקיבוץ.
לזיוה היתה אהבה גדולה לילדים. היא השקיעה בחינוכם, בטיפוח אישיותם ובהקניית ערכים של שיתוף פעולה וחברות.
זיוה נישאה ליושי והביאה לעולם חמישה ילדים, חלקם ממשיכים דרכה במשימת החינוך.

רצועת זיכרון

  • זיוה גרימן - תמונה נבחרת 1
  • זיוה גרימן - תמונה נבחרת 2
זיוה גרימן - תמונה 1
זיוה גרימן - תמונה 2

טקסטים

זיוה גרימן - עמוד טקסט 1
זיוה גרימן - עמוד טקסט 2
זיוה גרימן - עמוד טקסט 3
זיוה גרימן - עמוד טקסט 4
זיוה גרימן - עמוד טקסט 5
זיוה גרימן - עמוד טקסט 6
זיוה גרימן - עמוד טקסט 7
זיוה גרימן - עמוד טקסט 8
זיוה גרימן - עמוד טקסט 9
זיוה גרימן - עמוד טקסט 10
זיוה גרימן נולדה התבגרה וחייתה בקיבוץ ניר עם.

היתה אשת חינוך - עבדה כמטפלת בגני הילדים, כמורה בבית הספר היסודי שער הנגב.

כבת למייסדי הקיבוץ היתה שותפה בעיצוב חיי התרבות בקיבוץ ופעילה בוועדות ובניהול החינוך בקיבוץ.

לזיוה היתה אהבה גדולה לילדים. היא השקיעה בחינוכם, בטיפוח אישיותם ובהקניית ערכים של שיתוף פעולה וחברות.

זיוה נישאה ליושי והביאה לעולם חמישה ילדים, חלקם ממשיכים דרכה במשימת החינוך.

דברי פרידה

בעמוד המקורי לא צורפו דברי פרידה נפרדים.
תמונה מוגדלת
]]>
זיוה שיינפלד ז"ל https://gershoni.org.il/%d7%96%d7%99%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%9c%d7%93/ Wed, 24 Mar 2021 08:56:46 +0000 https://gershoni.org.il/?p=1163
זיוה שיינפלד

לזכרה

זיוה שיינפלד

זיוה שיינפלד 1936 - 2018

זיוה עלתה מברזיל בגיל 22 כבוגרת תנועת הנוער "דרור" ונקלטה ישר בברור חייל. היא הייתה גננת מקצועית עוד בברזיל ומתחילת דרכה בקיבוץ עסקה בחינוך.
זיוה התחילה כמטפלת ובמשך השנים התפתחה הפכה למורה ולבסוף מנהלת בית הספר היסודי של "שער הנגב".
בהיותה בת למעלה מחמישים, החלה קריירה נוספת בחינוך מבוגרים במסגרת המכינות במכללה.
החינוך עבורה היה אמונה ודרך חיים.

רצועת זיכרון

  • תמונה נבחרת 1 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 2 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 3 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 4 של זיוה שיינפלד
  • תמונה נבחרת 5 של זיוה שיינפלד
זיוה שיינפלד — תמונה 1
זיוה שיינפלד — תמונה 2
זיוה שיינפלד — תמונה 3
זיוה שיינפלד — תמונה 4
זיוה שיינפלד — תמונה 5
זיוה שיינפלד — תמונה 6
זיוה שיינפלד — תמונה 7
זיוה שיינפלד — תמונה 8

טקסטים

זיוה עלתה מברזיל בגיל 22 כבוגרת תנועת הנוער "דרור" ונקלטה ישר בברור חייל. היא הייתה גננת מקצועית עוד בברזיל ומתחילת דרכה בקיבוץ עסקה בחינוך. זיוה התחילה כמטפלת ובמשך השנים התפתחה הפכה למורה ולבסוף מנהלת בית הספר היסודי של "שער הנגב". בכך לא הסתיימה הקריירה החינוכית שלה באזור. בהיותה בת למעלה מחמישים, החלה קריירה נוספת והפעם בחינוך מבוגרים. היא עבדה בתפקיד ניהולי במסגרת המכינות במכללה ובתפקיד זה קידמה בני נוער שלא השיגו תעודת בגרות בתיכון.

זיוה הייתה אשת מקצוע בחינוך, אך מעבר למקצועיות הייתה דמות חינוכית באישיותה. החינוך עבורה, היה אמונה ודרך חיים. על כן, החליטה המשפחה להנציח את זכרה "במלגת מורשת", במסגרת קרן גרשוני שתורמת רבות לחינוך באזור, כפי שעשתה זיוה כל חייה.

על עצמי: (דברים שזיוה כתבה על עצמה)

הכול התחיל בארץ פולין, שם חיו בעבר משפחות הסבים שלי. הורי שכבר היו חברים היגרו לברזיל, לעיר ריו דה ז'ניירו. ראשון היה אבי ואחריו אמי. הם התחתנו, הולידו אותי ואת אחי דויד.כך התחיל מסלול חיי: למדתי בבית ספר יהודי ברזילאי מכיתה א'. לימודים כלליים בפורטוגזית ובנוסף עברית, יידיש, מסורת, ההיסטוריה של העם היהודי ועל מדינת ישראל. בגיל צעיר התחלתי בנגינה על פסנתר, התקדמתי והתפתחתי בעולם המוסיקה.

הצטרפתי לתנועת הנוער "דרור". היינו באים לתנועה בשבתות ובימי ראשון, בהם למדנו על ארץ ישראל, שרנו שירים בעברית, רקדנו ריקודי עם, יצאנו לטיולים משותפים ועוד. בגיל 18 נבחרתי יחד עם עוד מספר חברים מהתנועה לנסוע לשנת לימודים בישראל, ב"מכון למדריכי חוץ לארץ" בירושלים. בתנועה הכרתי את אברהם שיינפלד, אשר שימש כמזכיר התנועה בכל ברזיל. באוגוסט 1957 התחתנו. לאחר החתונה החלטנו "לעשות עלייה" ולהקים בה את משפחתנו. רצינו שילדנו יוולדו כאן במדינת היהודים וחשבנו שקבוץ ברור חייל, אליו הגיעו חברי תנועת הנוער שלנו, יהיה המקום המתאים. בינואר 1958 הגענו לנמל חיפה באנייה, שם חיכו לנו נציגי הקבוץ והסיעו אותנו במשאית מהנמל לקיבוץ. בקיבוץ נולדו ילדינו עמיר, תניה ויואב, שהפכו אותנו להורים מאושרים וגאים בגדילתם, התפתחותם ובכישוריהם.

כבר בגיל 15, עדיין בברזיל, התחלתי לעבוד בחינוך ילדים ואך טבעי היה שגם בקיבוץ אעסוק בכך. לאחר כמה שנים של עבודה, כמטפלת בגיל ביה"ס, ליוויתי קבוצה מכיתה א' עד שהגיעו למצוות. בשנים 1964-1965 למדתי הוראה, בגילאי גן וכיתות צעירות. לימדתי וחינכתי בבית הספר האזורי שער הנגב ובשנים 1980-1988 ניהלתי את ביה"ס היסודי. לאחר מכן, עבדתי במכינות הקדם אקדמיות לחיילים משוחררים ב"מכללת ספיר".

אותי מסקרנים מאז ומתמיד אנשים (קטנים וגדולים), הצבעים והקולות, כמו גם המילים הן הנאמרות, ואלה הכתובות. בעבודתי עם ילדים שאפתי תמיד ליצור להם סביבה נאה, מגרה ועשירה בכל אלה. אך כיוון שלא ניחנתי בכישורים הנדרשים, עשיתי לי הרגל לאגור ציורים, תמונות, צילומים וכן סיפורים ושירים שיהיו לי לעזר, לעת הצורך ושיבטאו וישלימו את אשר בראשי ובלבי.

השנים שלאחר היציאה לפנסיה מוקדשות לעצמי, פעילות במועדון "יחדיו" והתנדבות בארכיון הקבוץ. במועדון "יחדיו" הצטרפתי לחוג לציור, נהנית מהחברותא, מתהליך היצירה ובעיקר מהעיסוק בצבע, כל צבע בציורי שונה בגווניו מצבעים קודמים ואף פעם איני משתמשת בגווניו מצבעים קודמים ואף איני משתמשת בגווני הצבעים המקוריים.

אני אישה שנהנית מהדברים הפשוטים והקטנים שהחיים מזמנים: פרח, חיוך, מילה טובה, קבלה ואנשים בכלל. מחוברת עדיין לקצב ולמילות המוזיקה הברזילאית. חיה בישראל ומנסה לחוות ולהיות מעורבת במה שקורה כאן בכל תחומי חיינו: הפוליטיקה והאנשים שעושים אותה, סרטים ומוזיקה. מסתקרנת מהאנשים שעושים ויוצרים. ובעיקר אוהבת ונמצאים בליבי ובמחשבותיי – עמיר, תניה, יואב ובני זוגם – איילת, אבשה ויעל, שהפכו לחלק ממני וכמובן, הנכדים היקרים – אלה, עמית, עידן, שירה, מיקה, נוגה ושחר הקטן. די בשמותיהם בשביל לגרום לי אושר גדול.

דברי פרידה

קטעים מתוך הספד לזיוה שנאמרו ע"י זוהר אביטן

15 שנים

מאוגוסט 1990-ועד אוגוסט 2005

עבדנו יחד.

היא המבוגרת ואני הצעיר,

היא הסגנית ואני המנהל.

מהמפגש הראשון למדתי ממנה:

התואר, כל תואר, לא יחליף תכונות של אמת

העושות אדם "אמנטש".

בתקופת עבודתנו המשותפת

חלו שינויים רבים:

מעבר ממכללה אזורית למכללה אקדמית,

תכניות חדשות

תלמידים חדשים ובהם:

עולים מחבר העמים ומאתיופיה,

בני המגזר הבדווי.

עם כולם מצאה זיווה שפה משותפת,

אותה הנחילה לי, בלי שידעה.

להתייחס לאדם,

לא לצבעו, לא לשפתו, לא ללבושו –

לתכונותיו.

יותר מזה, לאישיות שתתפתח ממנו בעתיד.

גם לעת סיום עבודתה.

היא עשתה זאת בחכמה.

היא החליטה, דאגה שתימצא מחליפה.

דאגה להעביר הלאה

את ניסיונה מימים ואת ניסיונה החדש –

מבעד למסננות חכמתה.

תמונה מוגדלת
]]>