דוד שימש בעיקר בתפקידים כלכליים , בקיבוץ כמרכז משק, גזבר ויו"ר הנהלה כלכלית. באזור כגזבר המפעלים האזוריים בשער הנגב בתנועה בוועדת תעשיה של  "איחוד הקבוצות והקיבוצים" וכסמנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית. במשך כל הזמן לא נטש את אהבתו הגדולה למוזיקה, יצא לקורס מנצחי מקהלות, הקים מקהלה בגבים, היה מדליק הנרות הקבוע בחנוכה ואב הסדר בפסח במשך שנים רבות, היווה חלק מרכזי ב"תזמורת בצורת" המפורסמת ובחבורות זמר בקיבוץ.

במסגרת תפקידו בוועדת התעשייה של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" טיפל בהבאת מפעל "זמיר", ליצור חליליות, לגבים ואף היה מנהלו במשך מספר שנים. בתפקיד זה שילב דוד את אהבתו הגדולה  למוזיקה עם יכולותיו הניהוליות פיננסיות. בכל תפקידיו יצר קשרים אישיים וחברתיים עם קולגות לעבודה, לקוחות ואף עם מתחרים.

מרים (מירוש) לוינסון (1935-2014) נולדה בקרית חיים בשנת 1935. בהיותה בת 13 נהרג אחיה הגדול בקרבות שיחרור הנגב במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 1952 הצטרפה מירוש לקיבוץ גבים במסגרת גרעין ב' של "מגשימים" שם פגשה את דוד והשניים נישאו.

מירוש עבדה במשך שנים רבות כמורה ומחנכת לקבוצות של "חברות נוער" בקיבוץ, לימדה בכיתות א' בקיבוץ ובבית הספר וכן לימדה את השפה העברית באולפן בקיבוץ. היא היתה מורה אהובה על תלמידיה. משך כל השנים פעלה מירוש בתחומי תרבות רבים בקיבוץ. יזמה והפיקה חגים וערבים ייחודיים בנושאים שונים,  ביימה והפיקה מופעי בר-מצווה, ייסדה את "ערב השערים" לבני המצוה (בו בני המצוה ומשפחותיהם שיתפו את כלל הקיבוץ בסיפורם המשפחתי), היתה אחראית ליצירת הגדת הפסח הייחודית של קיבוץ גבים ועוד. כמו כן הקימה וניהלה את "בית מאירה" שמשמש עד היום כספריה, חדר עיון ומשחק יצירתי לילדי הקיבוץ.

כבת למשפחה שכולה, נושא ההנצחה היה קרוב מאד לליבה והיא עסקה בו רבות בביתה ובקיבוץ. עוד בטרם הוכרז יום הזיכרון כיום אבל לאומי דאגה מירוש לקיים טקסי אזכרה ביום זה. גם יום השואה לווה תמיד בסידור הפרחים המסורתי של ששה פרחי קאלה לבנים בכניסה לחדר האוכל.

מירוש ודוד גידלו 3 ילדים: יונתן, אופיר ומיכל, וזכו ל 9 נכדים. בביתם תמיד נשמעה מוזיקה קלאסית ממערכת הסטריאו ומאוסף התקליטים המרשים שהיה ברשותם. היו חובבי תרבות ואהבו מאד קונצרטים, הצגות ותערוכות שונות.

ב- 1952, אחרי הכשרה בתנועה בארגנטינה, במסגרת גרעין "דרור הבונים", עלה דב ארצה. בהכשרה הוא הכיר את קטה, הם נישאו ועלו יחד עם הגרעין, היישר לקיבוץ מפלסים. בשנים הראשונות עבד דב ברפת ובהנהלת החשבונות. בשנות ה- 70 יצא ללימודים בתחום הנהלת החשבונות והגזברות, תחומים בהם התעניין ואהב. עם השנים היה לאיש כספים מעולה, בעל הבנה נרחבת ומעמיקה בכלכלה ובשוק ההון. דב שימש בתפקיד הגזבר של קיבוץ מפלסים ובהמשך התמנה לגזבר המועצה האזורית שער הנגב.

בתקופת כהונתו כגזבר המועצה היה בין מייסדי "מכללת ספיר" וזכה להיות שותף פעיל ומוביל דרך. בספרו "נתיבים וגעגוע" ,כותב צבי חזן ראש המועצה שער הנגב, על יסודה של מכללת ספיר: "שותף פעיל במאמצי להקמת המכללה היה דב גרינבלט, גזבר המועצה האזורית שער הנגב, מקיבוץ מפלסים, שמסירותו הבלתי נלאית ונחישותו תרמו להפיכת הפרויקט מחלום למציאות". בימיו זכה לראות מכללה תוססת ומלאת סטודנטים מכל הארץ, ואף זכה ללמוד בה כאשר יצא לגמלאות.

באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, הצטרף כחבר מליאה לקרן גרשוני ושימש גזבר הקרן במשך 27 שנים. באותה עת, במסגרת תפקידו כגזבר המועצה, פעל רבות למען קידום הקרן והעצמתה. דב הצליח לנהל את כספי הקרן גם בשנים קשות של המשק הישראלי, דאג להמשך קיומה טיפח ושמר מכול משמר על נכסיה. הצלחתה ושגשוגה של הקרן גרמו לו גאווה רבה ומילאו אותו באושר וסיפוק רב.

דב נפטר בטרם עת בגיל 83. יהי זכרו ברוך.