צבי – אבא שלנו, של אבנר, שמעון ויעל היה חלק מניר-עם והיא חלק ממנו. שייך היה לדור של חולמים ולוחמים…

אבא הרבה לדבר על מחוזות ילדותו בעצב ובהומור ועל געגועיו לבני משפחתו שנספו בשואה. עם אמא עמליה שהייתה שותפה פעילה ומחנכת בנפשה, הקימו בניר עם בית שורשי ושמח. כשהוא כבר שבע ימים וכשהקאסמים נופלים ורעש מסביב, לא הסכים לצאת קצת מניר-עם להתאוורר. "בית לא עוזבים". הרגיש שקברניטי המדינה אטומים למצב הבטחוני בעוטף.

אבא שמח על המשפחה – השבט הגליני שגדל וצמח. מנגד הבדידות והגעגועים לאמא ליוו אותו כל השנים. היה לו קשר נפלא וחם עם 11 הנכדים האהובים והנינים שכל אחד מהם שימח אותו כל כך.

בערוב ימיו ובעידודו של יוסי חתנו, שאהב והיה להם קשר מיוחד, הוציא ספר בסיוע מלגה של קרן גרשוני – בין שני בתים". הבית הראשון היה שם בעיירה בריטשבה והבית השני שהקים בניר עם, שאהב והרגיש שייך. בסוף הספר הוא כתב: "המשפחה שהקמתי עם עמליה ז"ל צמחה והתרחבה לנגד עיני. ילדי ובני זוגם, הנכדים והנינים, משמחים ומחממים את ליבי, מהם אני שואף תמיכה, עידוד ואנרגיות חיוביות. לא נותקה עוד השלשלת, עוד נמשכת השלשלת…"

השנה החלטנו להיות שותפים ולהנציח את אבא שלנו ע"י תרומה לקרן – אבא היה גאה ושמח על כך.

ב- 1952, אחרי הכשרה בתנועה בארגנטינה, במסגרת גרעין "דרור הבונים", עלה דב ארצה. בהכשרה הוא הכיר את קטה, הם נישאו ועלו יחד עם הגרעין, היישר לקיבוץ מפלסים. בשנים הראשונות עבד דב ברפת ובהנהלת החשבונות. בשנות ה- 70 יצא ללימודים בתחום הנהלת החשבונות והגזברות, תחומים בהם התעניין ואהב. עם השנים היה לאיש כספים מעולה, בעל הבנה נרחבת ומעמיקה בכלכלה ובשוק ההון. דב שימש בתפקיד הגזבר של קיבוץ מפלסים ובהמשך התמנה לגזבר המועצה האזורית שער הנגב.

בתקופת כהונתו כגזבר המועצה היה בין מייסדי "מכללת ספיר" וזכה להיות שותף פעיל ומוביל דרך. בספרו "נתיבים וגעגוע" ,כותב צבי חזן ראש המועצה שער הנגב, על יסודה של מכללת ספיר: "שותף פעיל במאמצי להקמת המכללה היה דב גרינבלט, גזבר המועצה האזורית שער הנגב, מקיבוץ מפלסים, שמסירותו הבלתי נלאית ונחישותו תרמו להפיכת הפרויקט מחלום למציאות". בימיו זכה לראות מכללה תוססת ומלאת סטודנטים מכל הארץ, ואף זכה ללמוד בה כאשר יצא לגמלאות.

באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, הצטרף כחבר מליאה לקרן גרשוני ושימש גזבר הקרן במשך 27 שנים. באותה עת, במסגרת תפקידו כגזבר המועצה, פעל רבות למען קידום הקרן והעצמתה. דב הצליח לנהל את כספי הקרן גם בשנים קשות של המשק הישראלי, דאג להמשך קיומה טיפח ושמר מכול משמר על נכסיה. הצלחתה ושגשוגה של הקרן גרמו לו גאווה רבה ומילאו אותו באושר וסיפוק רב.

דב נפטר בטרם עת בגיל 83. יהי זכרו ברוך.