דב נולד בפולין, בעיר הסמוכה לבלרוס בשנת 1929. אביו, חש באנטישמיות שהתפרצה והתגברה בפולין והחליט להגר. הוא בחר להגיע לארגנטינה, מאחר והיה סוחר בקר והעריך ששם יצליח יותר. בשנת 1934 הפליג עם קבוצת מהגרים לדרך הארוכה, ללא רעייתו ובנו בן החמש דב. חלק מקבוצת המהגרים ירד בלונג איילנד והשאר המשיכו לארגנטינה. האב המשיך במסע דרומה ולאחר מספר חודשי התאקלמות בעיר רוסאריו, שעל גדות הנהר פאראנה, הצטרפו אליו אשתו ובנו דב.
ב- 1952, אחרי הכשרה בתנועה בארגנטינה, במסגרת גרעין "דרור הבונים", עלה דב ארצה. בהכשרה הוא הכיר את קטה, הם נישאו ועלו יחד עם הגרעין, היישר לקיבוץ מפלסים. בשנים הראשונות עבד דב ברפת ובהנהלת החשבונות. בשנות ה- 70 יצא ללימודים בתחום הנהלת החשבונות והגזברות, תחומים בהם התעניין ואהב. עם השנים היה לאיש כספים מעולה, בעל הבנה נרחבת ומעמיקה בכלכלה ובשוק ההון. דב שימש בתפקיד הגזבר של קיבוץ מפלסים ובהמשך התמנה לגזבר המועצה האזורית שער הנגב.
בתקופת כהונתו כגזבר המועצה היה בין מייסדי "מכללת ספיר" וזכה להיות שותף פעיל ומוביל דרך. בספרו "נתיבים וגעגוע" ,כותב צבי חזן ראש המועצה שער הנגב, על יסודה של מכללת ספיר: "שותף פעיל במאמצי להקמת המכללה היה דב גרינבלט, גזבר המועצה האזורית שער הנגב, מקיבוץ מפלסים, שמסירותו הבלתי נלאית ונחישותו תרמו להפיכת הפרויקט מחלום למציאות". בימיו זכה לראות מכללה תוססת ומלאת סטודנטים מכל הארץ, ואף זכה ללמוד בה כאשר יצא לגמלאות.
באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, הצטרף כחבר מליאה לקרן גרשוני ושימש גזבר הקרן במשך 27 שנים. באותה עת, במסגרת תפקידו כגזבר המועצה, פעל רבות למען קידום הקרן והעצמתה. דב הצליח לנהל את כספי הקרן גם בשנים קשות של המשק הישראלי, דאג להמשך קיומה טיפח ושמר מכול משמר על נכסיה. הצלחתה ושגשוגה של הקרן גרמו לו גאווה רבה ומילאו אותו באושר וסיפוק רב.
דב נפטר בטרם עת בגיל 83. יהי זכרו ברוך.
