נולדה בספטמבר 1919 בעיר אורהיב בסרביה-רומניה למשפחה מהמעמד הבינוני. אביה מרדכי, שהיה ציוני פעיל, ייסד  בעירו ב – 1923 , יחד עם קבוצת חברים, גן ילדים ובית ספר עבריים. האווירה הציונית בבית היא שהובילה את חנה להצטרף אל תנועת הנוער החלוצית גורדוניה.

בשנת 1936 חנה עלתה לארץ עם כל משפחתה אשר השתקעה בתל-אביב. במהלך ההפלגה לארץ, על סיפון האוניה, היא נפגשה עם חברי הגרעין "ניר חיים" וביוזמת חבר הגרעין צבי גרשוני, חנה הצטרפה אליו.  ב- 1938 , במסגרת מבצע חומה ומגדל של הקמת קיבוץ חניתה, התנדבה חנה והצטרפה אל קבוצת המסייעים בהקמתו. בדצמבר 1943, עלה גרעין 'ניר חיים' להתיישבות בצפון הנגב, הקים קיבוץ על אדמות בית חאנון שנרכשו על-ידי הקרן הקיימת ושינה את שמו ל'ניר-עם'.  ב- 1940 חנה יצאה לקורס מטפלות וכעבור מספר שנים החלה את דרכה כאחות רחמניה וזאת ללא כל הכשרה פורמלית.

לאורך השנים הקדישה עצמה במסירות ללא גבול לעבודה, תוך שאיפה מתמדת להתקדם ולרכוש ידע ועל כך זכתה להערכה רבה בקיבוצה ניר-עם ובאזור כולו. מעל 30 שנה עבדה כאחות, הקימה משפחה וליוותה את בעלה צבי גרשוני בפעילותו הציבורית. כאשר נפטר צבי ב- 1976 הוא השאיר לה בירושה את חלומו: הקמת קרן מלגות אזורית.

חנה ראתה ברעיון הקמת הקרן דרך להמשיך ולהנציח את פועלו של גרשוני והצטרפה אל קבוצת חברים מקיבוצי שער הנגב בראשות ראש המועצה צבי חזן, אשר נשבו בחזון ופעלו להגשמת חלום הקרן ולממשו. קרן המלגות על שם צבי גרשוני הייתה חשובה מאוד לחנה וכיושבת ראש הקרן, בדרכה הצנועה, היטיבה ליצור קשר טוב עם חברי מליאת הקרן ובמשך שנים ארוכות הייתה שותפה מלאה לעשייה, תוך הערכה רבה לפועלם של חברי הקרן.

חנה נפטרה בשיבה טובה ב- 5.10.2011 כשהיא עטופה במשפחה ענפה ואוהבת.