חמדה צפרוני ז"ל

חמדה נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר שבעמק החולה. היא בתם הבכורה של מיכאל וחיה (חייקה) בן יוסף, ואחריה נולדו אחיותיה גליה ורחל (רוחל'ה) ואחיה יוסף (ספי). ספי נהרג בלבנון בשנת 1982.

לאחר שירות צבאי כמד"סית בבאר אורה ושנת שירות בקיבוץ חצרים, הצטרפה חמדה אל עמוס בכפר עזה ונישאה לו בשנת 1959. במהלך שנותיהם בכפר עזה נולדו ארבעת ילדיהם: זהר (1960), אופיר (1965) והתאומים תומר ואלון (1968).

בשנותיה הראשונות בקיבוץ עבדה חמדה בלול, באקונומיה, במטבח ובמחסן הבגדים, ומאוחר יותר יצאה ללימודי הוראה במכללת קיי בבאר שבע. היא השתלבה כמורה, ובמיוחד מורה לתנ"ך, בבית הספר היסודי האזורי "שער הנגב", ובהמשך ניהלה את בית הספר. לאחר פרישתה מן הניהול המשיכה לעסוק בחינוך במסגרת הקיבוצית וחינכה את קבוצת נעל"ה (נוער עולה לפני ההורים).

לאורך שנותיה בקיבוץ הייתה מעורבת מאוד בחיים החברתיים ומילאה תפקידים בשלל ועדות, ביניהן ועדת חברה וועדת התרבות. היא לקחה חלק פעיל גם בתהליכי ההפרטה ובשינויים באורחות החיים בקיבוץ שנבעו מכך.

בחיי התרבות בכפר עזה היה לה תפקיד מרכזי. היא הופיעה בכל אירוע בשירה ובמשחק, אך חלקה היה משמעותי בעיקר בכתיבה. ידה הקלה בכתיבה ליוותה את חיי הקיבוץ – שירים וברכות לחתונות, לחגים ולכל מועד, בימי חולין ובשמחות, בימי אבל וכאב, היא כתבה בדרכה שלה את היסטוריית המקום.

לאחר פרישתה החלה לעסוק בציור על כדים, ויצירותיה הססגוניות מקשטות לא מעט גינות ופינות בחצר הקיבוץ.