אברהם (לייבוש) לוי ז"ל

אברהם לוי, אומיק שמו במשפחתנו, לייבוש בתנועת הנוער ובקיבוץ נחל עוז, נולד בקפריסין ב-3.7.1934. אביו נתן היה אגרונום ונשלח לקפריסין לפקח על הפרדסים שהיו בבעלות החברה הארץ ישראלית תנובה-אקספורט. לאחר הולדתו נכנסה אחות בית החולים לחדרה של אִמו והנה היא בוכה בכי תמרורים. למה את בוכה גברת לוי? הרי ילדת תינוק שמנמן ומקסים. ענתה לה בדמעות: המשורר הלאומי שלנו מת בתל אביב. יום לאחר הולדתו של אומיק נפטר בתל אביב חיים נחמן ביאליק. המשפחה חזרה לארץ והשתקעה בכפר גנים ליד פתח תקווה. לימים חלה אביו בשחפת ונפטר כשאומיק הקטן היה רק בן שש.

נערותו ובחרותו עברו בתל אביב, לימודים בתיכון חדש וחניך ומדריך בתנועה המאוחדת קן מרכז. בעקבות אהבתו הגדולה למוזיקה הוא רכש לעצמו אקורדיון 20 בסים ומפוחית פה אותם שילב בפעילות החברתית בתנועת הנוער, והם ימשיכו וילוו אותו במשך כל חייו.

לייבוש התגייס לצבא במסגרת הכשרת מעיין ברוך – חניכי התנועה המאוחדת מתל אביב, קריית חיים ורחובות. לאחר הטירונות במחנה אלנבי בירושלים, הגיע הגרעין להכשרה בקיבוץ מעיין ברוך. הגרעין נבחר על ידי התנועה לאזרח את נחלאים א' מול עזה ובאוקטובר 1953 נערך טקס אזרוח המקום. לייבוש, שהיה המזכיר של הקיבוץ שבדרך, ברך בשם הגרעין את באי הטקס המכובדים… וכך הוקם קיבוץ נחל עוז, בו הקים את משפחתו עם רחל ישראלי, חברת הגרעין מקריית חיים.

לייבוש היה מעמודי התווך של הקיבוץ הצעיר, יצא לרופין לקורס מרכזי משק (בשנות ה-50) ומילא תפקידים רבים בקיבוץ ומחוצה לו כמו מזכיר תנועת הנוער העובד והלומד ומנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית לאחר לימודי הנדסה בטכניון.

אנחנו במשפחה ליווינו אותו לאורך השנים בשליחותו הציבורית, אבל מה ששבה את לב כולנו הייתה אהבתו למוזיקה קלאסית ולמילה הכתובה, אותה נטע בזוגתו, שלושת בניו, כלותיו, נכדיו ונכדותיו. מגיל צעיר כתב לייבוש שירה, שביטאה את הלך נפשו, את רגשותיו – אושר, שמחה, צער וכאב בתקופות השונות של חייו. לאחר מותו כינסנו את שיריו בספר "לא יובס אדם בכמיהתו", כשם אחד משיריו.